1. אכזבה. מילה אחת שמסכמת כמעט את כל מה שיש לומר בעקבות פרסום רשימת שמונת המועמדים שבמועמדותם תדון ועדת האיתור ליועץ המשפטי לממשלה הבא.
השמות שתגיש ועדת האיתור, בראשה עומד נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס אשר גרוניס, הם: מזכיר הממשלה הנוכחי והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר אביחי מנדלבליט, נציבת הביקורת על הפרקליטות הילה גרסטל, היועץ המשפטי של הכנסת אייל ינון, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, עו"ד יורם טורבוביץ', שהיה בעבר ראש הסגל של ראש הממשלה אהוד אולמרט, מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר גיא רוטקופף והפרופסורים ישי בר וסוזי נבות.
כבר כעת ניתן לומר כי בין שמונת המועמדים שהגיעו לקו הגמר אין אף שם שניתן לומר עליו במידה רבה של ביטחון שבחירתו צופנת בשורה של ממש לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית ולביצורו מחדש של עקרון שלטון הנבחרים.
2. התקווה היתה גדולה. במשך החודשים שחלפו מאז הקמת הממשלה רצו רבים מאיתנו להאמין שישנו סיכוי שהיועץ המשפטי לממשלה שיתמנה יהיה כזה שמבין מה צריך להיות תפקידו של יועץ משפטי לממשלה במדינה דמוקרטית.
מינויה של איילת שקד לשרת המשפטים יצר תקווה בלבבות רבים שהיועץ המשפטי לממשלה הבא, זה שאמור להתמנות בחודש פברואר הקרוב, יבין שתפקידו לייעץ לממשלה ולתבוע את מי שצריך (לפחות עד שהתפקידים יופרדו). תפקידו איננו לנהל את המדינה מכס היועץ המשפטי לממשלה, לקבוע מה נבחרי הציבור וקובעי המדיניות צריכים לעשות ולקבל במקומם החלטות מקצועיות הנמצאות בתחום אחריותם וסמכותם.
אולם, בעקבות פרסום הרשימה הערב, נדמה שהסיכוי שהיועץ המשפטי לממשלה הבא יהיה טוב משמעותית מקודמיו, במובן של הבנת מקומו ותפקידו, איננו גבוה מספיק.
3. כמובן שבין המועמדים ישנם כמה מוחות משפטיים מבריקים, אנשים שיכולתם גם בתחומי העשייה וגם בתחומי המשפט היא מוכחת, זאת לצד מועמדים שהרקורד שלהם עשיר קצת פחות ויכולותיהם האישיות הן במידה רבה בגדר חידה.
חלק מהמועמדים גם עשויים בהמשך, אם יתמנו, להתגלות ככאלו שיהיו טובים יותר מהיועץ המשפטי לממשלה הנוכחי.
כך למשל, חלק מידידי המשפטנים מאמינים בכל ליבם שד"ר גיא רוטקופף, מי שהיה איש אמונם של שני שרי המשפטים הלעומתיים ביותר לאקטיביזם השיפוטי והייעוצי, דניאל פרידמן ויעקב נאמן, יהיה יועץ משפטי שונה מקודמיו.
גם מזכיר הממשלה מנדלבליט עשוי להתגלות ביועץ שאיננו נכנע לגחמותיהם של המשנים ליועמ"ש, אלו שבקדנציה הנוכחית, קדנציית וינשטיין, לקחו לידיהם את ניהול המדינה, ללא שום מעצור והבנה שלכוחם חייבות להיות גם מגבלות.
4. השניים הללו אינם היחידים שעשויים להפתיע לטובה. הבעיה היא שהסיכוי שנופתע לטובה ממי שהתמנה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה נמוך בהרבה מהסיכוי שנופתע מאדם שכזה לרעה.
הסיבה לכך פשוטה. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מרכז כיום בידיו כוח כמעט אינסופי. צריך להיות אדם שמאוד מזוהה ציבורית עם הקריאה להחזרת תפקיד היועמ"ש לשפיות בכדי לאזן את ה"יצר הרע" שבהיסחפות עם המגמות האימפריאליסטיות שאפיינו את היועמ"שים הקודמים.
לדמיין את אחד מהשמונה עומד פומבית ומכריז שהוא בעד פיצול סמכויות היועמ"ש והפרדת תפקיד היועץ המשפטי מתפקיד התובע הכללי, זה כבר ממש בגדר חלום באספמיה.
5. גם במצב הנוכחי ישנם מועמדים שבחירתם תהיה טובה יותר לעקרון שלטון הנבחרים, ומנגד ישנם מועמדים אחרים שבחירתם עלולה לגזור עלינו שש שנים נוספות ורעות של אקטיביזם יעוצי בלתי נגמר.
טוב יעשו חברי ועדת האיתור שבידיהם מונחת הבחירה "דה פקטו", ושרי הממשלה שבידיהם נמצאת הסמכות החוקית למינוי היועץ המשפטי לממשלה הבא, אם ידאגו למנות יועץ מאלו שמבינים טוב יותר את מקומם בתוך מערכת של שלטון דמוקרטי.
הציבור הרחב חייב לקרוא את קריאתו ולזעוק את זעקתו, לטובת מינוי יועץ משפטי שיחזיר את המוסד בראשו הוא עומד למידותיו הראויות.