אינני שרת התרבות שלך, מר יוסי שריד. אני שרת התרבות של כולם.
בדרך כלל איני נוהגת להגיב לטורי דעה שנכתבים השכם וערב בענייני, בענייני משרדי ומפלגתי. שיכתבו.
הפעם בחרתי להגיב משום שאני מבינה שהיעדר תגובה משמעותה סלחנות כלפי פגיעה בעם שלי, שלנו.
בעם הזה יש מיליוני אזרחים שאינם קוראי 'הארץ', שאינם נמנים עם החוג האליטיסטי שמבקש יוסי שריד להנציח ולשמר.
אותו חוג שמאומץ ומאמץ את המפלגות שמעטרות עצמן בתואר ציוני ופועלות במר"צ לפלג, ללעוג ולבוז לעם שלם.
הן מאכילות במר"צ, בקש וגבבה, חלק נכבד מעם ישראל ובוחרות לעטוף במילים גבוהות, מצוחצחות, תפישת עולם מעוותת שנחשפת ומתגלה. תפישת עולם לפיה יש רק תרבות אחת לגיטימית, הגמוניה שולטת.
יוסי שריד, כמו גרבוז וקוטלר, לא מוכנים לקבל את העובדה שאזרחי ישראל בחרו באופן דמוקרטי את הנציגים שלהם. נציגים שילחמו למען הצדק התרבותי. הם רוצים להמשיך ולשלוט בעושר התרבותי, לקבוע מהי תרבות ומי יהיה שר התרבות.
אני בעלת תואר שני, תא"ל בצה"ל, מן הסתם קראתי עשרות מחזאים, משוררים וסופרים בחיי.
יכולתי להשאר במקום הנוח שבו אני נמצאת אבל אני לא מתביישת בשורשים שלי ולא מתביישת לומר שבספריה שלי בבית בקרית גת, לא היה צ'כוב, הוא לא היה חלק מהילדות שלי. יש כמוני מליונים בעם ישראל.
היו לנו ספרים אחרים בארון הספרים היהודי וזה לא פחות טוב, זה לא פחות טוב.
בורות, מר שריד, זה לחשוב שיש תרבות אחת ושהיא שלך.
לכן, מבקשת להאיר את עינייך ולהבהיר - אינני שרת התרבות שלך, מר יוסי שריד ואני גם לא רוצה להיות. אני שרת התרבות של כולם.
הגיע הזמן שאתה ושכמותך תבינו זאת ותקבלו את העובדה שהתרבות לא שייכת לך ולכם, היא שלנו ולכולנו.