שאלה: אנו נשואים כחמש שנים והמצב בינינו לא היה כל כך מזהיר, בלשון המעטה. היו לנו מריבות ו"פיצוצים" רבים שבעקבותיהם התחלנו לפני כמה חודשים טיפול זוגי.
בתהליך זוגי, התקדמנו וברוך ה' האווירה והאהבה חזרו, אך בכל זאת, קשה לסלוח לגמרי על הפגיעות שקרו בעבר, על כל המשקעים שהונחו בלב ורובצים שם ומידי פעם מתעוררים בשעת כעס או כאב. מה לעשות? יש תקווה? האם לנצח נישאר עם משקעי העבר מהתקופות הפחות-טובות בחיינו הזוגיים?
תשובה: השאלה העולה מדברכם היא בעצם מעין מאבק של שכל מול רגש - אנחנו יודעים שאנחנו כבר לא באותו מקום שהיינו לפני כמה שנים, התקדמנו, למדנו להכיר זה את זה את הכאב של בן זוגו. למדנו להכיל, להיות אמפטיים ולבטא זאת. אבל מה יהיה עם מה שהיה עד עכשיו? לפני תהליך הלמידה הזה. איך "נכפר" על כל טעויות העבר שהלוואי שיכולנו למחוק אותן לנצח.
זה נראה לכאורה בלתי אפשרי או לפחות בלתי אנושי, לשכוח את כל מה שהיה? הרי הלב הוא לא מחשב, כך תאמרו בוודאי. בכל זאת, למרות הקושי, ישנה שיטה. שיטה של בנייה. בנייה מחדש של האמון והערכה ביניכם ע"י מחמאות וע"י הרבה מעשים טובים שתעשו במסירות זה למען זו ולהיפך.
המסירות הזו תיבנה מחדש את האמון ההדדי שנסדק (או שנשבר, במקרה היותר גרוע). ככל שנוסיף עוד מים חיים, עוד מעשים טובים, של מסירות, למען בן הזוג - נמהל את המים העכורים של התקופות הטובות פחות בחיינו. נוסיף מים זכים וריכוז החומר העכור הזה ייקטן. לאט לאט המים העכורים ייהפכו לצלולים וזכים – למעיין מים חיים. מעיין ששניכם תשמחו בו כל כך שהתקופה "הרעה" (במרכאות, כי עם כל הקושי, גם היא הצמיחה אתכם) מאחוריכם, הרחק הרחק, ואתם כבר לא מדשדשים בה. אתם עוברים הלאה, מתקדמים, משלבים ידיים, משנסים מותניים ורותמים את כל הכוחות קדימה – לעבר היעד - לעתיד שיצמיח את פירותיו הטובים.
שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים [email protected]
