צמאים לגוון מוזיקלי
צמאים לגוון מוזיקליצילום: Thinkstock

לכל זמר (כמעט) יש סימן היכר

צמאה 2 | אלבום | אמנים שרים את ניגוני בעל התניא

בשביל להיות זמר צריך לדעת לשיר. ולא לזייף. ולהגיע לטונים גבוהים. ולא לרעוד בנמוכים. ולדייק בצליל. ולרגש ולסחוף ולסקרן ולעצבן.

בשביל להיות זמר צריך לדעת לשיר.

בשביל להיות זמר טוב צריך שיהיה לך גוון.

כי כולם יודעים לשיר יפה, או לפחות חושבים כך. תשאלו את הדוש שלהם. אבל בשביל מהשמו שמסיע את הארגזים לצרכנייה באשמורת ומגביר את הרדיו כדי לשמור על עפעפיים ממצמצים, אתם שום דבר אם אין לכם גוון - סימן היכר ווקאלי.

ולכן, כשתרכשו את סרט ההמשך ל'צמאה 1' - 'צמאה 2', אל תביטו ברשימת הקרדיטים שבסוף. נסו לנחש באינסטינקטיביות את שמות עשרת המבצעים בעשר היצירות המוזיקליות שייגלו לפניכם.

אבל לא בשביל זה אנחנו פה, בואו נדבר על הכּלה: האלבום, או שמא הפרויקט, מושקע. מה זה מושקע, לא סתם שמות כמו אהוד בנאי, ברי סחרוף ורמי קליינשטיין הסכימו לעלות אל הסיפון לפני שהקברניט, הלא הוא המעבד והמפיק נאור כרמי, הרים את העוגן ויצא אל המסע המוזיקלי הזה. הם ידעו שיש פה סחורה יקרה. והצלילים העולים מעל פני הים דרך דפנות הספינה, יפהפיים. והקולות מרתקים והלחנים מוכּרים.


בשביל מהשמו שמסיע את הארגזים לצרכנייה באשמורת ומגביר את הרדיו כדי לשמור על עפעפיים ממצמצים, אתם שום דבר אם אין לכם גוון - סימן היכר ווקאלי
ובכל זאת, חסרים לי הגלים שבמסע. שודדי הים, האיים שמתגלים לפתע, הסערות המפחידות. העיבודים שבאלבום ברובם ברורים מדיי, צפויים מראש. הכול מחושב, אנחנו מפליגים על אוטומט. גם הצבעוניות מחושבת, האלתורים הווקאליים עייפים מהחזרות להקלטות והרצון לחבר כל אמן אל השיר שהכי יתאים לו ולסדר לו עיבוד שכאילו נשלף מהאלבום האחרון שלו, מפספס את הכיף של הללכת לאיבוד.

בסופו של דבר לא בטוח שמדובר בבעיה אלא בשאיפה להכלת כל קהלי היעד, הסגנונות והכיוונים באלבום אחד, בניסיון להנגיש את שירי הרבי הזקן אל כלל ישראל, בכל ז'אנר וז'אנר די בכל אתר ואתר.

והתוצאה מדהימה.

קטנות

לדעת להיות

אורות גבוהים | אלבום | אודי דוידי


הוא היה 'זמר הגבעות', 'זמר האולפנות' ו'זמר המגזר', אבל תמיד הוא היה. ובשביל 'להיות' בעולם המוזיקלי המגזרי שלנו, חייבים לעבוד
כולם יודעים שאודי דוידי אופטימי, או לפחות אחד שמשגר סמיילים מאושרים לכל עבר. לאנשים האלה שמחייכים ושורקים כשמהלכים ברחוב קראו פעם 'משוגעים', היום קוראים להם 'ברי מזל'.

עשר שנים עברו מאז פרץ רועה הצאן לתודעה ועבר מחליל הרועים אל מערכת התופים אל קדמת הבמה אל פלייליסט גלגלצ. מאז ידע עליות, מורדות וקווים ישרים. הוא היה 'זמר הגבעות', 'זמר האולפנות' ו'זמר המגזר', אבל תמיד הוא היה.

ובשביל 'להיות' בעולם המוזיקלי המגזרי שלנו, חייבים לעבוד. להישאר בקצב. לסחרר להיטים ולשחרר אלבומים. את זה דוידי יודע והוא מקפיד לספק את אזני המאזינים תדיר, דואג שלא ישכחו אותו ויעברו לכוכב המגזרי הבא.

וזה עובד לו. עובדה. אולי בגלל זה הוא כל כך אופטימי.

ולשמחה מה זו עושה

עמיחי שפיגלר | חדשיר | זכני לשמח

בפעם הבאה שאתם מגגלים 'שירים חסידיים לריקודים' חסכו לכם שיר אחד בחיפושים. החדש של שפיגלר עושה את העבודה ברגליים, בידיים ובאווירת מעגלי הריקודים. אישית - העיבוד, המבטא והמקהלה מעצבנים אותי. אני לא רואה פה חדשיר עם בשורה אלא עוד הקלטה ממחרוזת ארוכה בחתונה חסידית שכוחת א-ל. אבל מה זה חשוב? הקצב קובע עובדות בשטח, החסידים שרים ושיירת הריקודים עוברת. וזה העיקר, לא?

מעלה באוב

באים לסוכה

את הפיוט 'סוכה ולולב' לא צריך להכיר לכם, אני מקווה. מדובר באחד מהפיוטים היחידים לחג הסוכות לעדות המזרח והלחנים הידועים מתחלקים לשניים: הקליל והשמח (במקאם עג'אם) מול הכבד והעתיק (במקאם צבא).

בא חכם דוד מנחם, איש של חיבורים באופן כללי, ומגיש בצורה הכי פשוטה שיש את הפיוט בגרסה הצבאית כשמאחוריו גדוד של נגנים מכל קצוות הגילאים וסוגי השֹער (מומלץ להתעכב על עיצובי התסרוקות דווקא). את חלקכם יחזיר הפיוט לסוכת אבא, חלקכם יעקמו אף ויחזרו ל'ושמחת בחגך' הפופולרי וחלקכם ישבו וינסו לפענח את הקסם של הפיוט, של החכם, ושל הכפיים מהקהל, כמוני.

קולות האושפיזין

הרחמן | מרדכי יצהר בוימל מארח את סיני תור וביני לנדאו

לסיום,

האשכנזי הכי ספרדי בסביבה, מרדכי יצהר (בוימל) לוקח את הקולות של ביני וסיני, את העיבודים של ערן קליין, את הטאר של משה שלו והכינור של ניר מוצרי, ויחד יוצר את אחת הרצועות הקסומות שיש לנו, לכבוד חג הסוכות הבא עלינו לטובה.

מתוך האלבום 'האש בתוכי שבוערת'.