מישהו כאן יצא מפוקוס. בר עזרא-רפאלי
מישהו כאן יצא מפוקוס. בר עזרא-רפאליצילום: יוסי זליגר. פלאש 90

אומה שלמה, כך נדמה לכל צרכן תקשורת ממוצע, עומדת דום בהכנעה אל מול האירוע של השנה או אולי של העשור – אישה אחת כבת שלושים מתחתנת. במקרה גם קוראים לה בר עזרא. אתם אולי מכירים אותה בשם בר רפאלי, אבל העניין הזה כבר השתנה השבוע.

גם את תרומתה של הגברת למפעל הציוני ניתן לשים בסימן שאלה גדול. הגברת דאגה להשתמט משירות צבאי בתואנות תמוהות ובלתי דתיות בעליל.
בשלב זה נזעקים קוראיו וגולשיו המסורתיים של אתר ערוץ 7: 'ההתחרפנה עליכם דעתכם?', הם שואלים בקול עולה ויורד, 'ערוץ 7? על בר רפאלי אתם כותבים? השתגעתם', ואני רוצה להצטרף ולשאול בדיוק את אותה שאלה: 'תגידו לי, התחרפנתם לגמרי?'.

בימים האחרונים לא ניתן לפתוח אתר חדשות או מהדורת חדשות מבלי לקבל עדכון על נפלאותיה של אותה חתונה שהלכה ונרקמה לה במשך כמה שבועות, והולכת ללוות את העם היושב בציון במשך כמה ימים נוספים. מי הוזמן ומי נותר בחוץ, מהי ההזמנה האמתית ומהי המזויפת (כן, היו גם כאלה), מי הרב (הרב גרוסמן) ומי יריב, מי המאפרת ומי הצלמים, מה ישירו ומי ינגנו, מה יאכלו ומה ילבשו (וזה יפה מצידם שילבשו, כמובן), מי יברך ומי יגדף, מי יחיה ומי ימות (סליחה, זה ממקום אחר).

גודל הדרמה מסביב לאירוע שבדרך כלל מסתכם ברב, שני עדים, הורים נרגשים, טבעת, כוס נשברת ושיפוד פרגית, הגיע עד לכדי דיון מיוחד שאליו הוזעק שר התחבורה, השר ישראל כץ, כדי לקבל החלטה דרמטית ולפיה לא תיאסר טיסה אזרחית מעל מתחם החתונה.

את האיסור הזה ביקשה רשות התעופה להחיל על מטוסי ישראל, הליקופטריה ודאוניה מחשש שמא ישכור צלם פאפרצי נלהב מדי ועשיר מדי את אחד מכלי הטייס הללו ויתעד את נפלאות החתונה מהאוויר. אם לא היה מדובר בידיעות חדשותיות של ממש היינו משוכנעים שמדובר בפרודיה גרועה על עצמנו, אבל זו המציאות חברים. משהו השתבש אצלנו, כך מסתבר.

אגב, גם הרב גרוסמן, אישיות נעלה ומכובדת בפני עצמה, אמור לקחת חלק במפגן האווירי, וגם הוא אמור להגיע במטוס שיושכר לטובת האירוע. בשעת כתיבת שורות אלה לא נותר לי אלא להתפלל שלא יחבשו על ראשו קסדה ויחייבו אותו לצנוח אל מרכז רחבת הריקודים לקול צלילי שבט אינדיאני שיובא במיוחד לאירוע. נדמה לי שבטוב ליבו הוא יהיה נכון לעשות גם את זה ובלבד לחתן עוד זוג בישראל.

ובנימה קצת יותר רצינית, ת'אמת, בשם מה זוכה הגברת עזרא-רפאלי לתשומת הלב המטורפת הזו מעמנו, עם שעד כה התהדר במנת משכל סבירה בדרך כלל?

רפאלי הייתה קרובה כפסע מלהיקרא בר דה-קפריו. מעטים העזו לדבר על מפגן ההתבוללות שעמד אז להתרחש בארצנו. הרוב העדיף אז להתמקד בכבוד העצום שנחל עם ישראל עם הגעתו של הכוכב הבינלאומי.
האם בשם איזו תובנה עמוקה שעלה בידיה להחכים אותנו בה? אולי בשל איזה גילוי מרשים שחשפה במערות מדבר יהודה? או שמא איזו משוואה מתמטית שנותרה ללא פיצוח עד להגעתה של הגברת? או לפחות איזה ספר שריתק אליו המונים, או איזו פואמה שמהרגע שנכתבה על ידי הגברת מהמושב עולש התקשה שייקספיר להמשיך ולשכב במנוחה בקברו?

לא זה, לא זה, לא זה ולא זה. גם את תרומתה של הגברת למפעל הציוני ניתן לשים בסימן שאלה גדול. הרי הגברת דאגה להשתמט משירות צבאי בתואנות תמוהות ובלתי דתיות בעליל. כאשר ראתה שמועד הגיוס מתקרב נישאה בנישואים פיקטיביים לקרוב משפחה המבוגר ממנה בלמעלה מעשרים שנה, ולאחר שבצבא הבינו שתועלת רבה לא תצא להם מהבחורה וויתרו על גיוסה, מיהרה להיפרד מאותו בעל לרגע היישר אל זרועות צלמי העולם ומצלמותיהם.

לימים נימקה את אותה השתמטות בראיון ל'ידיעות אחרונות' כאשר קבעה שאינה מתחרטת על המהלך כיוון שהרוויחה בגדול, כלשונה. אמרה והוסיפה תהייה פילוסופית עמוקה: "למה טוב למות בעד ארצנו? מה, לא עדיף לחיות בניו יורק?... זה דבילי שאנשים צריכים למות כדי שאני אגור בישראל".

נכון, לימים בחר בה נשיא המדינה בשעתו, שמעון פרס, כקישוט לביקורו בטרקלינו הפריזאי של ניקולא סרקוזי, אבל הוא לא עשה זאת בשל תרומתה הנשגבת למדינה ולמפעל הציוני (או לאיזשהו מפעל, חוץ מאותם מפעלים שהיא מפרסמת, אולי). רפאלי מצאה את עצמה אז בארמון האליזה אך ורק בעקבות בקשתם של צמד הנשיאים, בקשה שאלמלא הייתה מגיעה מכיוונו של שמעון האתרוג פרס הייתה זוכה למתקפה בשל שוביניסטיותה הוולגארית.

כידוע, גם תרומתה של רפאלי לעם היהודי אינה מהמפורסמות. רפאלי הייתה קרובה כפסע מלהיקרא בר דה-קפריו. עם ישראל עצר את נשימתו בהתרגשות כאשר הביאה רפאלי בתשואות ובצקצוקי מצלמות פפארצי את ליאונרדו דה קפריו לביקור בארץ הקודש. תאריך כבר נקבע אז ואף מקום לחתונה (בית הוריה של הכלה) נקבע אז.

רק מומחים לקורותיה של משפחת רפאלי (ותאמינו או לא, יש כאלה) יודעים איך נמנעה הטרגדיה בסופו של דבר. מעטים העזו אז לדבר על מפגן ההתבוללות שעמד אז להתרחש בארצנו. הרוב המוחלט העדיף להתמקד בכבוד העצום שנחל עם ישראל עם הגעתו של הכוכב הבינלאומי לארצנו שטופת הקסאמים, זה היה עוד לפני רדיפת האמוק אחרי בנצי גופשטיין ואנשיו. (יתכן, אגב, שזו הסיבה לנכונותו של הרב גרוסמן לקחת חלק בחתונתם של רפאלי ועזרא. הוא מוכן גם לקפוץ מחללית ובלבד שהחתן יהיה יהודי)

רפאלי מצאה את עצמה בארמון האליזה אך ורק בעקבות בקשתם של צמד הנשיאים, בקשה שאלמלא הייתה מגיעה מכיוונו של שמעון האתרוג פרס הייתה זוכה למתקפה בשל שוביניסטיותה הוולגארית.
אז מה בכל זאת גורם לכל ההו-הא שסביב החתונה הזו? וכעת אני פונה אליכם, עיתונאים ועורכי חדשות שעשו השבוע ובשבועות האחרונים כמעט הכול כדי להנפיק עבור קוראיהם, מאזיניהם וצופיהם עוד בדל כותרת ושביב מידע מיותר ומטופש על החתונה – תנו לי סיבה רצינית אחת, מעבר לשערי מגזינים, פוסטרים, שלטי חוצות ופרסומות שבהם נראתה דמותה של רפאלי, לכל הבלאגן הזה. יש לכם אחת כזו? אני מתקשה להאמין.

ועכשיו, אחרי שברור לכולנו שרפאלי היא בסך הכול סמל לתרבות המקדשת את החפצתן של נשים, תרבות שרואה בנשים לא יותר מאשר עוד קישוט במסיבה, בין אם זו מסיבתם של זמרים ושחקנים גדושי אלכוהול וחומרים מפוקפקים, ובין אם זו מסיבתם של נשיאים מקשישים, עכשיו כשאתם יודעים שכל תהילתה מתנקזת לאותם שלטי חוצות שאינם אלא שוק בשר גס וולגארי המנוגד לכל ערך של כבוד האישה, עכשיו אני רק מבקש לשאול אתכם: איך בדיוק מתיישבת אצלכם מהדורה שבה אתם גם מהללים ומאלילים את רפאלי ואת העולם שהיא מייצגת, מהדורה שבה אתם דואגים לחדד את יצר המציצנות שלכם ושל צופיכם, ומיד לאחר מכן מצליחים לתקוע בנו מבט מזועזע כשאתם מדווחים על עוד תקיפה של אישה רק משום שהיא אישה ורק משום שהתוקף משוכנע שכל תפקידה בעולמה הוא להיות לו לאביזר קישוט, למוצר שנועד לשעשע אותו?

אצלכם זה הולך ביחד? מוזר, אבל כתבנו כבר למעלה שכנראה דבק בנו חיידק ההתחרפנות... לפחות אל תטיפו לשומרי המצוות על מעמדה של האישה ביהדות.

(הערה: אלמלא נכתבו הדברים מעט לפני יום הכיפורים אני סבור שהייתי מתקשה לסלוח לכם, יקיריי הקוראים, על כך שלמען הטור הזה נאלצתי למלא את תאיי האפורים בכל כך הרבה פרטים מיותרים אודות חגיגותיה של הגברת רפאלי, סליחה, הגברת עזרא.)

למגזין המלא לחץ כאן