הגעתי לתובנה אדירה: יהדות זה לא לחלשים. בלי תכנון נכון, גם משתתפי מירוץ האיירון מן עלולים לקרוס כאחרונת הבלרינות.
פה אין זבנג וגמרנו. אצלנו, בעם המסוגל, יש לשמור על קור ואורך רוח. להיות יהודי זה להשתתף במרתון אחד ארוך. או כמו שאומרת הפולנייה, היא תנוח רק בקבר.
מדי יום ביומו מוטלות עלינו אין ספור משימות, מהשנייה שאנחנו פוקחים עיניים ועד שאנחנו עוצמים אותן. ולאורך כל מצמוצי היום קיימים עוד ועוד חוקים שמטרידים את מוחנו, ומחלקים את היום ל"עוד לא התפללתי" ול"איזה כיף שאני אחרי".
אבל שלא כמו הפולנייה, היהודים, גם בקבר, אינם אמורים לנוח. מי שרוצה לנוח, שיהיה בודהיסט. יישב על איזה הר, יתבונן, ישתוק, יתבונן, ימשיך לשתוק ויחזור אחרי שבוע. ואנחנו? היינו כבר ליד איזה הר, ומאז אין לנו זמן. או יותר נכון להגיד, לכל זמן יש עניין, ועניין לכל זמן. רק התחילה השנה, ואני מותשת.
היכון, הכן, התפלל
להלן רשימה חלקית של מה שכבר הספקנו:
שתי הדלקות נרות. בראשונה יש לברך לפני ההדלקה, ובשנייה אל תדליקו אש, תעבירו אש מנר דולק. אין לכם? אה, כן, הייתם אמורים לחשוב על זה מראש.
שנה טובה, שנה טובה.
ביום השני שנה טובה זה פאסה, מעתה אמרו: חתימה טובה.
ארבע סעודות, שתיים עם סימנים, שתיים בלי. יותר טעים בלי. יש להצטייד בסבלנות, כי כל אחד רוצה שיענו אמן על ה"יהי רצון" שלו. ספוילר: זה מתיש, בייחוד בלילה השני. ואל תשכחו יעלה ויבוא. ושוב חתימה טובה.
שמונה תפילות, ארוכות. יותר מתישות מסעודת האמנים. מומלץ לנעול קרוקס, כי עומדים הרבה. הצמידו רגליים, כמלאכים. הזיזו את השפתיים, אבל בלחש. אחרת איזה מבוגר אחראי יעשה שששש. מי שמתבלבל וחושב שהוא טייס 16F, תמשיך להתנועע כמו לולב. רגע, זה מחג אחר.
תקיעות שופר. פעמיים. אסור להזיז שפתיים, רק לעשות טלפתיה עם השם.
תשליך, עדיף על גפילטע. אה, כן, ורצוי לאכול את העין שלו. סגולה בדוקה לבחילה. בלי עין הרע.
הבדלה, רק על יין.
צום. דווקא בא טוב אחרי כל האוכל. וזה רק תענית, בלי שאר איסורים. בערב יש משחק כדורגל. כמעט כמו שהנשיא אמר. כמעט.
הפרשת חלה, מומלץ, כבר אמרנו שאלה ימי רצון. מי שלא הייתה בשיעור הכנה, חבל.
הדלקת נרות שבת, הפעם ההדלקה קודמת לברכה. זה שקיבלת על עצמך בראש השנה להדליק נרות כמה דקות לפני הזמן זה מקסים, רק שכבר הלך קפוט. שוב חבל.
ארבע תפילות, קריאה בתורה. כמעט סיימנו את הספר.
שלוש סעודות, לא לשכוח רצה והחליצנו.
הבדלה, הפעם תוסיפו ליין נר ובשמים.
סליחות, טוב שנזכרתם באמת.
מי שצריך לבקש סליחה זה האיש במשרד החינוך שהחליט לעשות גשר בין כיפור לסוכות.
הסיקור השנתי בתקשורת לריב הקבוע על שעון החורף.
סעודה מפסקת, בלי גפרור שרוף וחול. זה משנה שעברה.
צום, עם מיליון איסורים. כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש.
הדלקת נרות, קיטל אחד, גברים במלמלות. אין לתאר.
חמש תפילות, עכשיו חובה לנעול קרוקס.
תקיעות שופר, הפעם מעט. אם יש לכם סחרחורת מהצום, זהירות, אתם עלולים לפספס.
19:14 עוגת דבש.
בית לשמחה
נשימה? מה פתאום, רק התחלנו. אל תנוחו, לאכול זה לחלשים, אמרנו. עכשיו תבנו סוכה. לא כמו של שלומית, מוארת, דווקא צריך מרובת צל. לא ירוקה, אל תחברו אותה לאיזה עץ רענן. תסחבו צל של עץ אחר.
ושוב סעודות, שוב שבת, שוב חג, אושפיזין, על האש, נענועי לולב, הלל. ועוד רגע מתחילים את הספר מההתחלה. ועוד לא דיברנו משמחת תורה, ורחמנא ליצלן מלהזכיר את פסח.
עכשיו נשימה? אה, כן. רגע. כל זה, למי שלא הבין, רק התפאורה. חז"ל אומרים שאחרי המעשים נמשכים הלבבות. והשם, בכל אהבתו, מרבה לנו מעשים, כדי שנרבה לאוהבו. שהרי כל החוקים האלה רק נועדו לבנות כלי, כלי של קדושה. מה היא קדושה? ההתחברות של הלב שלנו אל מי שאמר והיה עולם. הרי כתוב במפורש "וחי בהם". כי אחרת? תבנה את הסוכה הכי גדולה ומפוארת, אבל אם הלב שלך לא שמח בחגך, סימן שפספסת בענק.
וכלי הקדושה האדיר ביותר שמישהו יכול היה להמציא זו הסוכה. באמת, זו גאונות. לשבוע אחד אתה הופך לסבל, בנאי, חשמלאי, איש מזגנים ומאסטר בשרשראות נייר. וכל זאת בשביל מה? כדי לנוח. עברנו את הימים הנוראים. צלחנו את ימי הדין, וזהו... אנחנו בונים בית מיוחד. לשבוע. בית לשמחה. רבי נחמן אומר שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, אבל בסוכות אנחנו גם מצווים להיות שמחים. הכי "וחי בהם" שיש.
והנה אנחנו יושבים, שבעה ימים, בסוכה. בבית ארעי, בלי כל אלף הארגזים שלא רצינו לפרוק אחרי מעבר הדירה האחרון. נחים שבעת ימים. אח, איזה חיים. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
אתרוגצ׳לו
את המתכון הזה קיבלתי מחברתי ענגי, אלופת התבלינים. היא יודעת לשחק בהם כרצונה, מכירה את מעלתם וחוזקם, ובאיזה מינון הם ייהפכו לבלתי נסבלים. גם המתכון הזה הוא סוג של גאונות, הסבה מהמתכון המקורי על בסיס לימון.
החומרים הדרושים:
קליפות של אתרוג אחד
1 בקבוק כוהל 96%. אם קשה למצוא, אפשר בקבוק וודקה
חצי כוס סוכר
אופן ההכנה:
מחדירים לבקבוק הכוהל את קליפות האתרוג וסוגרים היטב.
מניחים במקום קריר לשלושה שבועות. צבע הנוזל יצהיב.
מחלקים את הנוזל, תוך סינון הקליפות, לשלושה בקבוקי זכוכית ריקים.
ממיסים את הסוכר ב‑750 מ"ל מים, מחכים שיתקרר ומוסיפים את מי הסוכר לכוהל. אם מכינים עם וודקה אין צורך לדלל, רק להמיס את הסוכר במים ולהוסיף לאלכוהול.
טוב להגיש עם קוביות קרח. אפשר להמשיך לדלל למי שזה חזק לו. לחיים.