מראהו החסידי, הכולל זקן ופאות שלא אבה להיפרד מהם, הקשו עליו להסתתר. לבסוף הוא נתפס, נשפט והורשע בגלל "פעילות יהודית, חסידית, ציונית ואנטי מהפכנית".
בית הדין שהורכב משופט ושתי חברות המפלגה הקומוניסטית, שהיו "נציגות העם", דן אותו לעשר שנות עבודת פרך במחנה עבודה. הוא המתין חודשיים עד שהושלמה מכסת האסירים למילוי הרכבת, ויצא למחנה העבודה יאנואגיז שנמצא באסיה והיה מרוחק אלפי קילומטרים ממרכז רוסיה. היו עמו שני חסידי חב"ד נוספים שהורשעו בעוונות דומים.
ר' שמואל שובץ לעבודה בבית חרושת לאריגה, והיה עליו להפעיל במשך שתים עשרה שעות מכונות כבדות שהפעלתן דרשה כוח רב. תנאי האקלים היו קשים והמזון מצומצם ביותר. לא מעט אסירים נפחו את נשמתם מאפיסת כוחות. ר' שמואל הצליח לעמוד בקושי הגופני ובסבל הנפשי מחמת הניתוק ממשפחתו ומסביבתו.
הוא הכיר במחנה יהודי גרוזיני בשם אברהם, שהתמחה בעשיית כובעים ועסק במלאכתו במחנה. לאברהם היה חדר שבו ישב מבוקר ועד ערב ותפר כובעים. היה לכובעיו האיכותיים מוניטין וקציני צבא שיחרו לפתחו כדי שיתפור להם כובעים. הוא ניצל היטב את הביקוש לכובעיו וקשר קשרים עם קציני המחנה. אברהם היה אדם חזק ונטול פחד, ונחשב למנהיג הלא מוכתר של האסירים ביאנואגיז. למרות השוני הרב באופי וברקע, נוצר קשר בין אברהם הגברתן ובין ר' שמואל החסיד.
הגיעו הימים הנוראים. ר' שמואל ושני חבריו הצליחו למצוא פינה שקטה וכמה רגעים פנויים מעבודה כדי להתפלל את התפילות המיוחדות מתוך זיכרונם.
חג הסוכות עמד בפתח. ר' שמואל וחבריו היו מוטרדים: איך יקיימו את מצוות הישיבה בסוכה. אברהם הבחין בפניו המודאגות של ר' שמואל ידידו וביקש לדעת מהי הסיבה. הלה סיפר לו על חג סוכות ועל רצונו לקיים בחג את מצוות הישיבה בסוכה.
"אין בעיה", הודיע אברהם מיד, "אני אטפל בזה!"
הוא קרא לכמה מנאמניו, ובתוך שעות ספורות הובאו כל החלקים הדרושים לבניית סוכה: קרשים לדופן, קנים לסיכוך וחוטים לקשירה. בן לילה הוקמה בצמוד לחלון חדר עבודתו של אברהם סוכה קטנה אך כשרה.
הגיע ערב החג. ר' שמואל וחבריו התכנסו בסוכה הקטנה. אברהם המתין להם שם, מאושר ומלא סיפוק ממעשה ידיו.
"מה קורה עכשיו?" שאל.
"ביום טוב עושים קידוש. עכשיו צריך 'משקה'", אמר ר' שמואל. אברהם הפעיל את אנשיו ובתוך זמן קצר ניצבו על השולחן בקבוק וודקה וגם דג מלוח ותפוחי אדמה מבושלים. מצב הרוח בסוכה היה מרומם. ר' שמואל קידש על כוס גדולה של משקה והשלושה פתחו בסעודת חג, כאשר האחרים מתכבדים בלגימת לחיים.
אט אט שכחו הנוכחים היכן הם נמצאים ופצחו בניגון חסידי עליז. מחוסר מקום הם היו דבוקים איש אל רעהו, הניחו יד על כתף חברו ורקדו במקומם.
לפתע התייצב בפתח הסוכה קצין בכיר. "אהה!", קרא בזעם, "הפעם תפסתי דגים שמנים!"
בבת אחת פסקה שירת החוגגים. שני החברים הביטו בקצין, מצפים בחרדה לבאות, ואילו ר' שמואל שכבר שתה כהוגן לא חש כלל בחומרת המצב.
"קצין חבר", קרא אליו בשמחה, "גש הנה ותעשה קידוש! אתה בטח יודע שהיום חג סוכות". הוא מזג וודקה לכוס עד גדותיה והושיטה לקצין הנדהם. הוא קם לעבר הקצין. ביד אחת אחז בכוס המלאה ובשנייה טפח בחום על גבו של הקצין.
"נו, אל תתבייש... תעשה קידוש לכבוד יום טוב של סוכות!"
חבריו של שמואל רצו להיעלם מרוב פחדם על חוצפתו של חברם.
הקצין הרוסי הושיט ידו אל הכוס הגדושה, קירבה לפיו ובסיועו של ר' שמואל אמר: "סברי מרנן... שהכול נהיה בדברו!", ולגם את המשקה עד תומו.
המשקה החל לפעול את פעולתו. הכעס נעלם מעיני הקצין הבכיר. הוא הצטופף עם החסידים והחל לגולל באוזניהם את סיפור חייו. הקצין סיפר כי הוא יהודי שלמד בחיידר ומאוחר יותר בישיבה, ובגלל הממשלה הקומוניסטית הגיע לאן שהגיע.
"אני נזכר", אמר בהתרגשות, "שסוכה כזאת הייתה בדיוק לאבא, רק קצת יותר גדולה".
לאחר כמה דקות התאושש הקצין מהשפעת המשקה. הוא קם על רגליו ואמר: "כעת צאו מהסוכה ולכו לישון. אם ימצאו אותי חוגג איתכם יאסרו גם אותי..."
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]