איש התקשורת וזוכה פרס ישראל, מוטי קירשנבאום, מובא למנוחות בבית העלמין במושב מכמורת. קירשנבאום הלך לעולמו בגיל 76 והשאיר אחריו ארבעה ילדים.
בהלוויה השתתפו אישים רבים בעולם התקשורת, התרבות והפוליטי.
נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, ביכה את לכתו וסיפר על פגישתם האחרונה, "נפגשנו בתאטרון 'צוותא'. כהרגלך היית מסמר האירוע. צחקת, הצחקת, דברת על חופש עיתונות ועל חופש יצירה. היית כל כך אתה. כשנפרדנו איחלנו זה לזה שנה טובה ומתוקה. לא ראינו את העננים באופק. תמיד ידעת להפתיע אותנו, אבל הפעם, מוטי, הפעם הגזמת".
"לו היית כאן עכשיו", אמר הנשיא בצער, "היית ודאי מביט סביב, ׳צלם, צלם את האנשים׳, היית אומר לצלם שאיתך. היית מתעד אותנו מנסים לתעד, במלים קטנות, את האדם הגדול שהיית. היית צופה בנו, עם העין הטובה שלך, שתמיד הייתה -חצי פקוחה וחצי צוחקת. בהטיית ראש, במחוות הידיים המוכרות, ובאותו קול 'קירשנבאומי', שאי אפשר לטעות בו. בארץ, שאין בה רגע משעמם, מוטי, היית לנו הצבע ופס הקול. היית לנו מראה תמיד בהירה, ישירה רהוטה ונוקבת.
חדה ומושחזת, נושכת, לא משקרת, לא מתפשרת. היית הילד מנתניה, שחלם להיות חקלאי, וגדל להיות גאון טלוויזיה. אבי השידור הישראלי. חתן פרס ישראל. האיש שצמח עם הטלוויזיה הישראלית, והיא צמחה אתו. היית מקור השראה, מורה דרך, מדריך, אב רוחני לרבים כל כך. פילסת לנו דרך, לשפה ישראלית חדשה, להומור ישראלי חדש. הצחקת את כולנו, גם כשידענו, שאתה למעשה רוצה שנבכה".
הנשיא סיים את דבריו ואמר "מוטי, העולם עבורך היה המשל והנמשל. חקרת את הטבע, והיטבת להבין ולתאר את טבע האדם. בחנת את דפוסי ההתנהגות של האריות, הנמרים והברדלסים, ואת שלנו הישראלים. היום, מוטי, מכל קצות הארץ התקבצנו הנה להיפרד ממך, ללחוש לך כמה אנחנו אוהבים אותך. מוטי, אנחנו בני אותו הגיל. בגיל שלנו נהגת לומר, לא תמיד יש לך זמן לגעגועים. תחסר לנו, מוטי".
ידידו הוותיק ועמיתו ירון לונדון ספד לו, "אתה עצמך אמרת לא פעם אנחנו נהיה פתטיים. אותנו יוציאו מהאולפן בכוח. אז איפה אתה מוטי? איפה הדוגמה האישית? השארת אותי עם מקל הליכה ממתכת אבל הוא לא מייצג אותי. איבדתי חבר יקר, מתנה שמקבל אדם בר מזל רק פעם אחת בחיים. בלעדיך אני חיוור".
14 שנה כל יום התראינו, התעדכנו בחומר הכתוב, התדיינו והתווכחנו. כל שנה אהבנו זה את זה יותר. כל יום ראיתי את פניו. נמאס לי עד מוות ולפעמים נמאס לו. היה יסוד של קנאה, לא אכחיש. אבל גם אהבה גדולה. וכעת יש לי מקל אבל אין לי מוטי. ובלי מוטי אצלע אל סוף חיי. אין אדם זוכה בחבר כזה, בשותף כזה, פעמיים".