בפקולטות לכלכלה מלמדים מומחים את התורה החדשה אותה הצליח ראש הממשלה להביא בשנים האחרונות לכדי אמנות - היכולת למכור שוב ושוב את אותה סחורה לאותן לקוחות.
כך קורה לדוגמא עם אישורי הבנייה בירושלים וביהודה ושומרון. מעת לעת, בעיקר כשצריך לרצות מישהו מעצבני הימין, אנחנו מתבשרים על אישור בנייה של כך וכך מאות יחידות דיור בשכונותיה ה"אסורות" של ירושלים (לא התכוונתי לג'אבל מוכבר או משהו כזה חלילה, אלא לגילה, נווה יעקב ופסגת זאב...)
שרי הליכוד מברכים בדבקות דתית את ראש הממשלה על החלטתו האמיצה והנחושה ומנגד ראש הממשלה עצמו מתבשם מאהדת השרים ומאמין ששוב הצליח לתמרן וגם לדבר על מדינה פלשתינית כדי להרגיע את העולם ואת השמאל, וגם לזרוק עצם לימין ולהרגיע את מתלהמיו (כידוע, אין דבר כזה מתלהמים בשמאל. מדובר בתכונה שקיימת רק בימין...).
לא חולפות שעתיים מאז הדיווח על אישורי הבנייה הללו וכבר מזמינים פטרוני השמאל הישראלי את הזעם האמריקאי הממהר לצאת מהחדר הסגלגל שבבית הלבן. בשלב הבא, שמגיע בתוך דקות, כדי לצנן מעט את חרון האף האובמאי ממהרים אנשיו של נתניהו להבהיר שלא מדובר בשום חידוש, אלא בסך הכול באישור מחודש של מה שאושר כבר לפני שנתיים, ועליו כבר זעמתם כך שאין צורך בזעם חדש.
התופעה חזרה על עצמה גם בהבטחת יחידות הדיור בבית אל. זוכרים את הפרשה ההיא? 300 יחידות דיור הבטיח ראש הממשלה על ידי שלוחו דאז, השר גלעד ארדן, לרב זלמן מלמד. תמורת ההבטחה ביקש וקיבל שקט תעשייתי בעת הרס בתי האולפנה.
בבחירה בין מבצע צבאי של ממש שיכעיס את אבו מאזן וארה"ב לבין מיחזור סחורה בדמות איטום בית של מחבל, מעדיפים מנהיגנו את האופציה השנייה
ראש הממשלה הבטיח שהכול סגור ומתואם גם עם ראש הממשלה בפועל, קרי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, אבל חלפו שבועות וחודשים וההבטחה התפוגגה ונעלמה עד שצץ צורך חדש בהרגעת הימין, הלא זו פרשת בתי דריינוף. למשימת ההרגעה הזו נשלפה מעמקי המגירות בלשכת נתניהו ההבטחה הישנה ההיא, 'בוא נבטיח אותה שוב ונרגיע את הזועמים מבית אל', הציע מישהו, וכך במקום שיקבלו זועמי הימין הבטחה חדשה לבנייה נוספת, הם קיבלו את אותה הבטחה, אותן יחידות דיור, עד הזעם וחרון האף הבא.
כך גם בסוגיית הוראות הפתיחה באש. עיינו ברשימת ההוראות המוכרות והישנות לפתיחה באש ותגלו... בדיוק את מה שהודיע ראש הממשלה עם השר לביטחון פנים בימים האחרונים תחת הכותרת של הוראות חדשות לפתיחה באש.
יודע כל איש מילואים זוטר שבילה ולו שעה במרחב איו"ש כי הכללים ה"חדשים" הם ישנים ומוכרים מאי כמותם: חייל שוטר או אזרח המזהה סכנת חיים לו או לאדם אחר רשאי וצריך למנוע את הסכנה תוך שימוש בנשקו. כך היה בעבר, אבל מה? צריך להרגיע את העם הסוער אל מול הסלמת הטרור ברחובות ירושלים אז ממחזרים חומרים מוכרים וזוכים לכותרות שאמורות להרגיע. כמעט היינו אומרים: מיחזור הבטחות – אופיום להמונים...
וכך קורה גם היום. אם הייתם שואלים את הישראלי הממוצע מה עלה בגורל ביתו של המתנקש ביהודה גליק או של מבצעי הטבח בבית הכנסת בהר נוף, התשובה הייתה ללא ספק שהבתים נהרסו או לכל הפחות נאטמו.
עכברי חדשות יודעים גם לדווח על הדיון ועל הפולמוס שהתקיים לפני כשנה וחצי סביב האיטום, אם כל הבית יאטם או רק חדרו של המחבל וכו' וכו', והנה הבוקר גילינו שהאיטום או ההריסה מתבצעים רק היום.
איך קרה שבתיהם של שלושה מחבלים שרצחו וטבחו לפני למעלה משנה יטופלו בדיוק היום. זה לא מקרי. שוב, ראש הממשלה ושר הביטחון מזהים את הקריאות בשטח למבצע 'חומת מגן ב'' לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני מעשי הרצח הבאים המתוכננים, אין ספק בכך, ברגעים אלה בחדרים סגורים ברמאללה ג'נין ושכם.
ראש הממשלה ושר הביטחון שומעים את הקולות ברחוב, בקואליציה ובמפגשים עם משפחות החללים והפצועים ומבינים את המשמעויות הציבוריות.
הגעש הזה מטריד אותם, אבל בבחירה בין מבצע צבאי של ממש, כזה שמסכן את היחסים (המופלאים) עם (שליח השלום) אבו מאזן, מבצע שמזמין כעסים אמריקאיים ואירופים, מבצע שמצריך אומץ לב מדיני וצבאי של ממש, לבין מיחזור סחורה שנמכרה כבר לפני שנה וחצי בדמות איטום בית של מחבל, מעדיפים מנהיגינו את האופציה השנייה.
אם יורשה לי לומר, אני דווקא די מבין את ראש הממשלה, שר הביטחון, הקבינט ושאר השרים. מכירה חוזרת של טובין היא מהלך מאוד משתלם מבחינתם. השאלה הגדולה, ובינתיים חסרת הפתרון, היא למה אנחנו, הלקוחות, קונים את הסחורה הזו שוב ושוב, ועוד אומרים תודה...