אמנם אני יותר אוהבת חופש - בכל זאת אני ילדה די נורמלית - אבל די סבבה לי גם בלימודים.
נראה לי שזה בגלל המורה שלי, אפרת. היא חייכנית, אוהבת לעזור, לובשת בגדים ממש יפים, ויש לה רעיונות מגניבים.
רוצים דוגמה? אז הנה משהו שקרה השבוע, כשחזרנו ללמוד אחרי החופשה הארוכה. התחלתי להתיישב על הכיסא, ואז שמעתי "כחחחחח" ארוך. הסתכלתי למטה, וגיליתי שהחצאית שלי נתפסה במסמר ונקרעה. וי, וי! מה אני אעשה עכשיו? בדיוק אז המורה נכנסה עם חיוך גדול. "שלום בנות!" היא אמרה, "איזה כיף לראות אתכן! אתן יכולות לשבת. לפני שאנחנו מתחילות ללמוד, תפתחו את הקופסה שיש לכן על השולחן".
רק עכשיו שמתי לב שלכל אחת הייתה קופסה קטנה על השולחן לפניה. פתחתי אותה והצצתי פנימה. הייתה שם סוכריית דבש, דף קטן, לבן וחלק, סיכת ביטחון ומדבקת סמיילי. מה זה אמור להיות?
"נו, בנות, מה זה אמור להיות?" שאלה המורה, כאילו קראה את המחשבות שלי. "יש למישהי רעיון?"
"אולי משהו להכנת יצירה?" ניסתה איילת, חובבת המלאכה. "מקפלים את הנייר באוריגמי, מחברים אליו את הסוכרייה עם סיכת הבטחון, ומקשטים עם המדבקה".
"רעיון מעניין", צחקה המורה, "אבל לא לזה התכוונתי".
"הסוכריות נשארו לך מהשקיות של שמחת תורה", הציעה אסנת, "ולא היה לך מה לעשות איתן".
"מתחמם..." המורה חייכה, "קצת. אבל מה עם כל השאר? טוב, נראה לי שאני אגלה לכן. הבאתי לכן 'ערכת אחרי החגים'".
המשכנו להביט בה בחוסר הבנה מוחלט.
"תראו", היא המשיכה, "עברנו עכשיו תקופה מאוד מיוחדת ועמוסה. כל כך הרבה חגים והתרגשות בחודש אחד! ועכשיו, אנחנו חוזרות לשגרה. לימודים, חברות, סניף, חוגים... אתן מרגישות שמשהו השתנה בכן? או שאתן מרגישות כמו קודם? אתן לא צריכות לענות לי, תענו לעצמכן".
חשבתי על זה רגע, והחלטתי שאני לא ממש בן אדם אחר.
"פעם, מישהו חכם אמר שאם אחרי החגים אנחנו כמו לפניהם, אז בשביל מה היו החגים?" המשיכה המורה. "וזה נכון. אבל זה קשה. ביום יום אנחנו כל כך טרודים בכל הדברים הקטנים והגדולים שמעסיקים אותנו, שאנחנו נוטים לשכוח את מה שלמדנו, את הקבלות הטובות שקיבלנו על עצמנו. ובשביל זה בדיוק הכנתי לכן את הערכה! כדי שניזכר בחגים, וננסה לקחת משהו מכל אחד מהם גם לשגרה. עכשיו, שאתן יודעות את הרעיון הכללי, אתן יכולות לנסות לפענח מה שמתי לכן כאן".
"אני יודעת! אני יודעת, המורה", קפצה רעות. "הסוכרייה מזכירה לנו את ראש השנה".
המורה אפרת הנהנה בראשה. "יפה. מראש השנה אפשר לקחת את המתיקות, ולחפש תמיד את הטוב והמתוק בחיים".
"אולי הדף החלק זה יום כיפור?" הצבעתי והצעתי. "כל החטאים שלנו נמחקו, ואנחנו עכשיו כמו דף חלק".
"מקסים!" חייכה אליי אפרת, "בדיוק לזה התכוונתי! ביקשתן סליחה זו מזו לפני החג? אז בואו ננסה להשאיר את הקשרים בינינו חלקים ויפים גם עכשיו. את הסמיילי חשבתי לקשור לשמחת תורה, וסיכת הביטחון רומזת לסוכות - כשאנחנו יושבים בסוכה, אנחנו מראים אמונה וביטחון שה' שומר עלינו".
בקיצור, זה היה עוד רעיון נחמד של המורה אפרת, לקחת רעיונות מהחגים. באותו יום באמת הייתי מלאה בביטחון, במיוחד אחרי שכל הבנות נידבו לי את הסיכות שלהן כדי לחבר את הקרע בחצאית.