'טסתי לדבר על ישראל',
רן בר יושפט,
הוצאת סלע מאיר,
229 עמ'
לפני קצת יותר מחודשיים חגג קמפיין ה‑BDS יום הולדת. מטרת הקמפיין שהחל ביולי 2005 כיוזמה משותפת של יותר ממאה ארגונים פרו-פלשתינאיים וקבוצות שמאל רדיקלי, היא להשחיר את פניה של ישראל. זוהי למעשה מלחמה לכל דבר ועניין.
אחת הדמויות הבולטות שלוקחות חלק במלחמה הזאת היא רן בר יושפט, צעיר ישראלי, שהספיק לבקר בעשור האחרון כמה עשרות פעמים במשימות הסברה בחו"ל. אחת מהן, שנמשכה על פני שנה וחצי, הוא תיעד ביומן מסע שרואה כעת אור תחת השם 'טסתי לדבר על ישראל'. והאמת, על פי מה שנראה מספרו של בר יושפט, יש סיבה להיות אופטימיים. האנטישמיות החדשה בארצות הברית נובעת מבורות וממבוכה, ולא משנאה עתיקה שהתעוררה.
הספר, שנכתב בסגנון משוחרר, נגיש מאוד ולפעמים אפילו ליצני, משלב יחד קטעים מהרצאות, שיחות אחד על אחד וראיונות אישיים, ומעניק לקורא פסיפס מרתק ולעתים משעשע של זירת המאבק. באחד הסיפורים מבקר בר יושפט באוניברסיטה אמריקאית והרצאתו מופרעת כל העת על ידי פעיל BDS שכמעט לא מאפשר לו לדבר. למרבה ההפתעה, כשהוא מסיים את דבריו, ניגש אליו אותו פעיל פרו-פלשתיני ומבקש את סליחתו. מתברר שה‑BDS שילם לו סכום כסף גדול כדי להפריע, והסטודנט עצמו אינו מאמין למילה אחת שיצאה לו מהפה.
זה איננו סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, אלא אסופת סיפורים ומפגשים שנמתחים בדרך כלל על פני לא יותר מעמודים ספורים. אבל למרות שהסיפור והעלילה אינם מתפתחים, המאורעות מתחברים למסקנה חד משמעית: האויב מספר אחת של ישראל הוא היעדרותנו מזירת הקרב. מחרחרי האנטישמיות החדשה בוחרים בשקרים, בצווחות ובהצגות, מכיוון שהם חסרים את הנשק החשוב ביותר במלחמת תודעה – העובדות.
מדינה משונה היא ישראל. למרות קוטנה היחסי ומיעוט האזרחים המתקיימים על אדמתה, בכל העולם היא זוכה ליחס חריג: לפעמים חיובי, אך בגלל מחסור בהסברה אמיתית, בעיקר ליחס שלילי. אלא שמספרו של בר יושפט - המומלץ בזכות ההצצה הקלילה, המרתקת והאופטימית שהוא מספק לזירת הקרב החשובה הזאת – עולה כי העולם אינו נגדנו. הוא פשוט מחכה למוצא פינו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להזדקף, להישיר מבט ולטעון בעבור זכותנו וצדקתנו. השכל הישר כבר יעשה את השאר.