זהו, נחתנו? המלכנו, כופרנו, שמחנו? שרדנו עוד שנה של חג, שבת, חג, שבת? הגיע שוב הזמן לחזור לחיים: להחזיר את הבית למצב שפוי, לקבוע תורים לרופא השיניים, וכמובן, להתחיל דיאטה. אולי מחר.
אם אתם עוקבים אחר הטור, אולי כבר הצלחתם להבין שבלבוסטע מדופלמת אני לא. הבית שלי מטופטפ בדיוק פעם בשנה: בדקות שלפני בדיקת חמץ. בשאר הזמן אני משתדלת, ואם הוא במצב סביר, אני מרוצה. ובכל זאת, חברה פעם סיפרה לי על אתר שאוסף טיפים לניהול הבית מהקהל הרחב, והציעה לי להוסיף כמה משלי. "אני?!" גיחכתי קלות, "טיפים לניהול בית?! מה נפל עלייך?" החברה לא התרגשה מהזלזול. "לכל אחת יש איזה טיפ או שניים שהיא גילתה, או אימצה", היא אמרה בביטחון, "גם אם היא לא עקרת בית מושלמת". חשבתי על זה קצת, וגיליתי שהיא צודקת. בזמנו לא נכנסתי לאתר, אבל נראה לי שזה בדיוק המועד המתאים לשתף אתכם בכמה רעיונות שאולי יתאימו גם לכם. אודטה לעניים, ראו הוזהרתם.
ניילנו אותה
את אחד מפרסי הנובל האישיים שלי, הייתי נותנת לממציא הניילון הנצמד. כמו הרבה המצאות גדולות, החומר נוצר בטעות, כשמדען עלום שם ניסה להמציא מכסה פלסטיק קשיח למכונית שלו. לפחות היה לו את שאר הרוח להבין איזה אוצר יצא לו מהפקשוש. שימושים חביבים? מלבד עיטוף משלוחי מנות ואיטום שאריות סלטים משבת, אני גם מצפה את מדפי הזכוכית במקרר. הבעיה היחידה עם זה היא תכיפות ההחלפה, אבל זאת כבר בעיה שלי, לא של הפטנט. בזמן האחרון גם עליתי על הברקה חדשה: במקום לקרצף את קרש החיתוך אחרי טיפול בבשרים שמנוניים ונדבקים (פרגיות זה קטסטרופה) אני פשוט מניילנת את הקרש. בסוף העבודה אני מבצעת קלף וזרוק מהיר. ומנוילן אחרון: לחמניות לאכלנים בעייתיים. אפילו סתם לחמניה עם גבינה לבנה ומלפפון הופכת לאטרקציה כשהיא עטופה שכבת ניילון דקיקה כמו בחנות. באותה הזדמנות תוסיפו לכוס השוקו מכסה מנייר אלומיניום עם חור לקש, ושיחקתם אותה.
המגב והמגבת
אי שם בעבר הרחוק, השיש שלי היה מלא בסחבות בד רטובות שלא הצלחתי לפענח איפה לתקוע אותן. מאז, ברוך ה', גיליתי אצל חברה את הרעיון הנפלא של מגב לשיש, אימצתי בחום את השימוש במגבות נייר, וחסל סדר סמרטוטי הגי'פה. אני גם די יעילה בעניין מגבות הנייר: על השיש שלי יש תמיד שני גלילים - אחד מהסוג היקר והרב פעמי, ואחד פשוט וזול. הסוג היקר טוב לניקיונות כבדים (הוא אפילו מוכן להיות סמרטוט רצפה לעת מצוא); והזול, כמו כמה גופים בטחוניים במדינתנו, סופג הכל בשקט.
מכבסת, תולה, מכבסת, תולה
קראתי פעם טור מצחיק מאוד שכולו עסק בסל הכביסה של הכותבת. אני אחסוך מכם את החוויה הזאת, חוץ משני עניינים קטניים: אף פעם, אבל אף פעם, אל תשכחו לבדוק את הכיסים. כסף או טישיו מכובס זה לא נעים, אבל את הנזק הכי נזקי גרמתי כשכיבסתי את הנייד של הבן שלי. הוא יצא כל-כך נקי שאפילו סאטמר היו מאשרים להשתמש בו - אבל חוץ מזה, זה לא עשה לו טוב. והעניין השני: יש לכם מייבש ואתם רוצים לחסוך חשמל? יום אחד עליתי על העניין שביגוד שונה מתייבש בקצב שונה, ומאז אני מפרידה את הכבסים הרטובים לקלי ייבוש ומאותגרי ייבוש. אם הסל עמוס והחבלים צרים מהכיל, אני תולה את הבגדים העבים, מכניסה למייבש את הקלילים אך לא מפעילה, וחוזרת על התהליך עם מכונה נוספת. המייבש לא צריך לעבוד קשה מדי עם החולצות הדקות והגרביים, והשמש עושה את שלה עם הגי'נסים.
ובקטנה
ירקות מקלפים מעל שקית ניילון פרוסה. חולצת טריקו של מבוגר זה אחלה כותנות לילה לילדה. סודה לשתייה לניקיון זה לא רע, אבל מלח לימון אוכל אותו בלי מלח. יש גם לכם רעיונות בדוקים? תשלחו אליי למייל. גם אם אני לא אפרסם אותם בטור, לפחות אני אוכל לאמץ אותם בעצמי.
ביקורת גיהוץ
ומעניין לעניין בערך באותו עניין. אני לא יודעת איך זה קרה, אבל פתאום מצאתי את עצמי עם ערימה מפלצתית של גיהוץ (אוקיי, אני כן יודעת איך זה קרה. אבל אני מעדיפה לא לדבר על זה). בכל אופן, גיליתי כבר מזמן שהרבה יותר כיף ליישר קמטים מול סרט, גם לילדים שנחלצים לעזרה, וגם לי. הפעם, למרות התנגדותי העקרונית לתכניות ריאלטי, שמצליחות להיות רדודות, לא אמינות וממכרות בעת ובעונה אחת, החלטתי לנסות את 'הפייטן' של ערוץ 20.
שורה תחתונה - אחרי כמעט שלוש תכניות אודישנים בנות חמישים דקות, הערימה נעלמה. ומה עשיתי? הלכתי לחפש עוד כמה חולצות על החבל כדי לסיים את התכנית בלי נקיפות מצפון - משמע, נהניתי.
בתור אשכנזיה מאושכנזת, ועוד מבית של חזנים, העובדה שנהניתי היא לגמרי לא ברור מאליה. ממש לא האמנתי איך ניגונים שעד עכשיו נשמעו באזניי הלא מלומדות כמו גרסה מעודנת של המואזין השכונתי ערבו לי פתאום.
אז כנראה שאפשר לעשות ריאלטי אחר. עם שופטים חביבים, צנועים וענייניים, חומר ערכי, ובלי הגברת רפאלי. בעונה הבאה, אתם מוזמנים לחסוך מאתנו גם את מוסיקת המתח, תקריבי הפנים המודאגות של השופטים ונטישות "מפתיעות" של משתתפים. תחרות כשרונות פשוטה לכשעצמה זה נהדר, וכל דרמה מזויפת נוספת מיותרת לגמרי.