1
תרשמו לפניכם: הכול מתחיל ביום ראשון הקרוב. יום א', כ"ח בתשרי, פרשת נח, ה-11 באוקטובר.
נכון החלטתם מלא החלטות טובות לשנה החדשה? נכון קיבלתם על עצמכם שלל קבלות, ותכננתם לפתוח דפים חדשים בהמון תחומים? אז זהו, שאל תתבאסו אם לא ממש הצלחתם עד עכשיו. הזמן להתחיל וליישם ברצינות פשוט עדיין לא הגיע.
יש משהו מטעה בחודש הזה. הוא עמוס כל כך בחגים וברגשות, בתכנים ובמשימות, אבל את רוב החלטות חיינו אנחנו רוצים ליישם בשגרה, ולא בין התאוששות מהצום לתליית קישוטים לסוכה, כשהילדים גם הם תלויים עלינו מכל צד. בעשרת ימי תשובה אני מצליח מקסימום ליישם החלטות שנוגעות לפת פלטר. את כל השאר אני רוצה להתחיל מיד אחרי החגים. וזה בכלל לא משנה מה החלטתם לשנות בחייכם, מכושר ודיאטה ועד תפילה ולימוד תורה. תרגישו נעים שעוד לא הצלחתם להתחיל באמת. זה בסדר. מי היה יכול להתחיל ללמוד ברצינות, או לא לכעוס על הילדים, או לא לריב עם האישה, בלו"ז של תשרי?
ואל תטעו, "אחרי החגים" הוא ממש לא יום שלישי האחרון, שבו הילדים זכו משום מה לחופשת אסרו חג. הוא גם לא יום רביעי שלמחרת. תנו לבית להתאושש מהכביסות, תנו לפרק את הסוכה, תנו להיכנס כמו שצריך לשבת בראשית. יום ראשון הקרוב – הוא הדבר האמיתי. בהצלחה.
2
גל הטרור של סוכות הבהיר לי משהו: ככל שאתה מתבגר וגדל, גם הקושי גדל. וזה מעניין, כי בכל תחום בחיים מה שקורה הוא להפך: יש תהליך טבעי של התרגלות והתקהות. כבר ראינו ושמענו דברים דומים, ולכן אנחנו כבר יודעים לעכל אירועים וחוויות שונות בחיינו. אנחנו מלומדים. אבל כאן התהליך הפוך. אני נזכר באירועים קשים מימי ילדותי ונעוריי (קו 405 שנפל לתהום בכביש ירושלים-תל אביב, חטיפת נחשון וקסמן, הפיגוע בסבארו ועוד), ומבין שבעצם לא הבנתי אז כלום. מה ידעתי אז על החיים ועל המוות, על ילדים ומשפחה? הייתי ילד בעצמי. נכון שהזדעזעתי גם אז, זה לא עבר סתם לידי, אבל אין להשוות את הדרך שחוויתי אז פיגועים וטרור עם מה שזה עושה לי היום.
ביום חמישי בלילה, אחרי רצח הרב איתם ונעמה הנקין הי"ד, שכבתי בסוכה, סביבי ילדים ישנים בשלווה, ואני רק מביט בהם וסופר כוכבים דרך הסכך. שתיים בלילה. שלוש בלילה. לא מצליח להירדם. גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת. שאלתי את עצמי האם מצטער פטור מן הסוכה, גם אם הצער לא קשור לסוכה.
אנחנו תמיד דואגים שילדינו יחיו חיים שמחים ושלווים בלי טראומות וצלקות, אבל בדרך כלל, ילדים מפחדים ממפלצות ושדים ושטויות. כשמדובר בשדים אמיתיים, הילדים ישנים נהדר. רק המבוגרים נשארים ערים ומפחדים בחושך.
3
את הרדיו, אגב, כיביתי באותו ערב הרבה לפני שתיים בלילה. פשוט לא יכולתי לשמוע יותר. היינו ברכב, אחרי ביקור בסוכה של קרובי משפחה, וכך שמענו כמעט שעה רצופה של מה שמכונה "גל פתוח". זהבה גלאון, אופיר אקוניס, אביגדור ליברמן. למה בעצם מראיינים רק פוליטיקאים במצבים כאלה? למה הם האנשים שצריך לשמוע כשזוג יהודים נוסעים בארץ ישראל ונרצחים לעיני ילדיהם? אולי צריך לדבר עם היסטוריונים של העם היהודי ושל התנועה הציונית? כי נראה לי שזה הרבה יותר מציפי לבני וישראל כץ, הסיפור הזה.
צריך לדבר על שורש הסכסוך (מאה שנה? אלפי שנים?) ולשאול איך נהגנו להגיב בעבר לאלימות (כעם יהודי בארץ ישראל בימי בית ראשון ושני, כעם יהודי בגלות, כתנועה לאומית לפני ה' באייר תש"ח, וכמדינה לאורך העשורים האחרונים). צריך לבדוק מה עשתה תנועת העבודה מול טרור (מבן גוריון דרך רבין ועד בוז'י) וגם מה האידיאולוגיה והמעשים של הליכוד בתחום (מז'בוטינסקי ועד ביבי). צריך לדבר עם מומחי אסלאם וטרור על שורש האלימות והאכזריות. לא לשאול רק איזה ארגון לקח אחריות ומתי, אלא לנסות להבין איך הם רואים נוכחות יהודית בישראל בפרט ובעולם בכלל, ומה יחסם לחיי אדם (אם תרצו, לנסות לרדת לשורש של השורש של הסרטון המקומם עם פחית הקולה ברובע המוסלמי). צריך לשמוע גם רבנים, אנשי רוח, משוררים, פסיכולוגים. אני לא תמים. אני מבין שיש נוהל כזה של פרמדיק, ואז יריב לוין, ואז דובר מד"א. אבל אחרי כמעט שעה של הקשבה לגל פתוח חסר תוחלת, נראה לי ששידור בנוסח "האוניברסיטה המשודרת" יסביר את הדברים יותר טוב.
4
ואולי צריך לעשות גל פתוח לא בזמן האירוע, אלא יום-יומיים אחר כך, אחרי שמתפרסמים השמות והפרטים המלאים של הנרצחים. גל פתוח על המידות שלהם, על האישיות שהם בנו. להעלות לשידור עדי ראייה מכל מהלך חייהם, לשחזר את המשברים ואת ההצלחות, ולבדוק איך צמחו בינינו דמויות פלא כאלה. איך הרוגי המלכות של סוכות תשע"ו היו מלכותיים מאוד גם בחייהם, ולא רק במותם. הנה כמה סיפורים שיצא לי לשמוע השבוע:
במוצאי שמחת תורה, סמוך לרחבת הכותל המערבי, פגשתי את הרב אלי טובול. הרב טובול הוא המנהל החינוכי של אולפנת צביה במעלה אדומים, וגם מאנשי מכינת 'אורות' בבית מאיר שבה לימד הרב נחמיה לביא הי"ד. דבר אחד מרכזי היה לו לומר על הנרצח, ובהתחלה חשבתי שאני לא שומע טוב: "תכתוב מאפיין אחד חשוב שלו: הוא לא היה כריזמטי. הוא היה שקט, מסור, מתמיד, אבל לא אישיות של פיצוצים ושל דרמות. כריזמה לא הייתה הקטע שלו. אצלו – מים שקטים חודרים עמוק. ככה הוא נכנס לתלמידים לתוך הנשמה, וככה הוא הרים אותם למעלה".
מעניין לשמוע עדות כזו, בפרט על עולם המכינות והנוער, שבו לפעמים נדמה שאתה צריך להיות הכי קרבי והכי אחי והכי שאקל ותותח וברעל כדי שמישהו בכלל יסתכל עליך. והנה, הרב לביא הוכיח שאפשר להשפיע גם בדרכים אחרות. אסף שולם, שמלמד גם הוא במכינה, סיפר לי על מה שאמר באותו בוקר בסעודת החג המשפחתית: "רבים מכירים את התיאור המפורסם של הרב שלמה וולבה על הקושי ואפילו הסכנה בחזרה לשגרה אחרי הפסגות של החגים והימים הנוראים. הוא כותב שכידוע, בנחיתה של חללית, השלב המסוכן ביותר הוא החזרה לאטמוספירה מהחלל. ראינו את זה אצל אילן רמון לצערנו. כך גם בחיינו, אחרי ראש השנה, אחרי יום כיפור, אחרי סוכות ושמחת תורה, צריך הרבה דיוק כדי להוריד את כל הרגעים הגדולים והקדושים לתוך עולם החולין, בחזרה לחיי המעשה. עוד לפני שהוא נרצח, חשבתי לעצמי שהרב נחמיה הוא מודל למה שהרב וולבה כותב. הוא היה האלוף של רוממות בתוך חיי החול. הוא היה דמות שגם בפרטים הכי קטנים, הכניס תמיד את הגדלות".
שעה וחצי אחר כך, בעצרת ההקפות השניות מחוץ לבית ראש הממשלה, פגשתי את הרב יעקב אידלס מאיתמר. הרב אידלס ניהל את ישיבת 'חיצים' בזמן שהנער איתם הנקין למד שם. חשבתי שכזה תלמיד חכם וחוקר בטח ישב וחרש בישל"צ, או אולי במכון לב, אבל הרב אידלס סיפר לי כך: "הוא היה ליצן אמיתי, וגם שובב. אני לא אשכח איך הוא וחבריו הכניסו לי פעם לקראת פורים חמור לתוך חדר המנהל. לפני כשנתיים הייתה להם פגישת מחזור, ואיתם הי"ד, עם הזיכרון שלו, הכין לי שלט ממוסגר עם כל מעשי השטות שהמחזור שלו עשה לי באותן שנים. אבל אני זיהיתי את הכישרונות שלו בדרשה שנתן כרב פורים בישיבה, והבנתי שאם נכיל אותו ואם לא נפריע לו, עם כל ההפרעות והשובבות, הוא יכול להיות גדול בישראל. יש נערים שלא נושרים ממערכת החינוך, אלא גולשים ממנה, גולשים מעליה. היא לא מכילה אותם ואת הכישרונות שלהם. אין לה סבלנות".
שוב בדקתי שאני שומע טוב, כי השירה של ישי ריבו מהבמה בעצרת הייתה באמת בווליום חזק, אבל מתברר שכן. נער שמכניס חמור לחדר המנהל יכול לצמוח ולהיות רב ותלמיד חכם וחוקר והיסטוריון, עם הרבה יכולת קשב וריכוז והתמדה. מה אתם אומרים? שווה דיון בגל הפתוח?
לתגובות: yedidyam@netvision.net.il
