להסיט את ההסתה

עם כוחות מקצועיים ויצירתיים כה רבים, מדוע שלא נתגייס ונפריך את השקרים של ההסתה הערבית? דעה

תגיות: בשבע 663
דוד אלהרר , כ"ה בתשרי תשע"ו

להסיט את ההסתה       -ערוץ 7
לא עוצר את ההסתה הערבית. אבו מאזן
צילום: פלאש 90

בכל צרה שנופלת עלינו מן הצד הערבי, אנחנו מאשימים בראש ובראשונה את ההסתה הפלשתינית.

הערבים עושים שימוש אפקטיבי למדי בהסתה ויש להם דרכים מגוונות – במסגדים, בשידורי רדיו וטלוויזיה, בפרסום חוצות, בספרי לימוד, בספרי שירה וסיפורת, במוזיקה עממית שמלווה טקסטים מתסיסים ובעיקר ברשתות החברתיות.

אין דרדק ולא ישיש שאינם חשופים לתעמולה האדירה הזאת בוקר וערב וצהריים, והדבר כמובן משפיע. עובדה, יש לזה תוצאות הרות אסון הבאות לידי ביטוי מעשי ביוזמות של יחידים.

הואיל ולא רואים בלימה של תופעות ההסתה הערבית, נראה שזרועות הביטחון שלנו אינן מייחסות חשיבות להסתה נגדנו, או שלא חושבים שם שאפשר להתמודד בזירה הזאת. זה מוזר, כי יש בתוכנו כוחות יצירתיים לא מבוטלים שיכולים להפוך את הקערה הזאת על פיה ולנטרל את ההסתה, אם לא לנתב אותה לאפיקים הרצויים לנו. יש לנו מעצבי דעת קהל ואסטרטגי-על לתיעול הלוך רוחות ויחצ"נים ורעיונאים ותקציבאים וארט-דירקטורים וציירי קריקטורות ומוזיקאי תשדירים וצלמים ובמאים ואולפנים, וכל מה שצריך בשביל לייצר ולהפריח מגמות נגדיות להסתה הערבית.

אז מדוע אנחנו יושבים בחיבוק ידיים בנושא הזה? המסיתים הערבים מבטיחים שבעים ושתיים בתולות שמחכות לכל שאהיד מתפוצץ שיגיע לגן העדן, ואין לנו מענה לשטות הזאת. משקרים להם שעומדים להרוס את מסגד אל-אקצא ולבנות במקומו את בית המקדש ומרתיחים את האווירה שמתירה את דמנו, ואנחנו שותקים. מוחקים את מדינת ישראל מהמפות הגיאוגרפיות, ואנחנו נרדמים. מלמדים את זאטוטיהם שאין עם יהודי, ואנחנו נוחרים באדישות. מציגים אותנו כחיות אדם וכמפלצות, ואנחנו מסתובבים לצד השני. לאן הלך לו השכל היהודי?

מה בדבר איזה סרט תיעודי בשפה הערבית, שיציג את מנהיגי המחבלים כפי שהם באמת לעומת כל עושי דבריהם? עשירים כקורח ומדושני עונג, זוללים וסובאים במלונות פאר ברחבי העולם, לעומת הנשמעים להם תחת השמש הקופחת או הגג הדולף, על פת חרבה ומים במשורה. מדוע בני המנהיגים האלה אינם יוצאים למשימות התאבדות? הפערים שרירים וקיימים וידועים, אבל הצגתם לעין כול חייבת להשפיע על הנאמנות הבלתי מסויגת. מספיק לעורר ספקות ותהיות בקרב הנדונים על ידי מנהיגיהם לבוז מתמשך, לעוני מחפיר ולמוות שאין בו כל תוחלת או תועלת.

ומה בעניין שירים ופזמונים המבקרים את תרבות המוות ומהללים את האהבה ואת הפיוס והשלום? הפייסבוק ויוטיוב משוועים לחומרים כאלה ויכילו אותם בשמחה. אפשר לעקוף את כל ראשי המחבלים ואנשי הדת ולהגיע ישירות אל רוב אלה שדואגים לחיי ילדיהם ומשפחותיהם. למי אנחנו מחכים?