יצירה שנגדעה באיבה

הרב והרבנית הנקין, מספרים ל'בשבע' על הכתיבה התורנית והאקדמית של איתם, על העדינות המיוחדת של נעמה ועל הילדים שממשיכים את הוריהם

תגיות: בשבע 663
אפרת שטרן , כ"ה בתשרי תשע"ו

מאות מנחמים מגיעים מדי יום לבית משפחת הנקין בשכונת קריית משה בירושלים. חלקם הכירו את הרב איתם ונעמה הי"ד, אחרים משתתפים בצער מבלי להכיר אישית.

ההורים, הרב יהודה והרבנית חנה, מקבלים את פני המנחמים, יחד עם חמשת אחיו של איתם. מדובר במשפחה מיוחדת ומוכרת. הרבנית חנה, מי שהקימה ועומדת בראש מדרשת 'נשמת' לנשים, היא אישה חכמה וחזקה. עכשיו, בשבעה, היא מספרת בגבורה על בנה וכלתה, על ארבעת הנכדים שניצלו, על הציר שבו אירע הפיגוע ועל המלחמה בטרור. ורק בסוף, כשהיא אומרת דברים אישיים כאמא של איתם, היא דומעת ומגלה שהיא מרגישה שלא פינקה אותו מספיק.

הליצן שהפך לתלמיד חכם

איתם נרצח בגיל שלושים ואחת, אבל הספיק הרבה. אפשר רק לשער מה יכול היה עוד להספיק. הוריו גאים לשתף את המנחמים הרבים בספרים ובמאמרים שפרסם, בהם ספר ההלכה 'לכם יהיה לאכלה', הספר ההיסטורי 'להכות שורש - הראי"ה קוק והקרן הקיימת לישראל' שכתב עם הרב אברהם וסרמן, וספר נוסף העוסק בהלכות שבת ועומד לצאת לאור בחודשים הקרובים. לאחר הירצחו, מישהו ספר כמה מאמרים הלכתיים ואקדמיים פרסם איתם, ובני משפחתו הופתעו לגלות שמדובר בלא פחות מארבעים.

הרבנית חנה מסבירה שהרב של איתם היה אביו, פוסק הלכה וידען גדול בתורה, וכן הסבא רבא שלו, הרב יוסף אליהו הנקין ז"ל, שהיה מזקני פוסקי יהדות ארצות הברית. "איתם קרא כל דבר שאבא שלו כתב. הוא קרא גם כל דבר שסבא רבא שלו כתב, והוא קלט הכול. הוא עבר במוסדות שונים, אבל היה לו גב אחד - אבא שלו וסבא רבא שלו". הרבנית חנה מספרת אנקדוטה מעניינת הקשורה במימון הספר החדש של בנה. הרב יוסף אליהו הנקין ז"ל לא השאיר אחריו ספרים, אלא רק תשובות קצרות. זאת מכיוון שהיה עסוק במעשי חסד ובהצלת עולם התורה אחרי השואה. אספן מצא מכתב שלו, שלא הייתה לו חשיבות תורנית, ואיתם הצליח למכור אותו. כשביקש להעביר את התשלום להוריו, אלה אמרו לו לשמור את הכסף להוצאת הספר הבא שלו. ואכן, בעזרת הסכום שנשמר הצליח איתם לעמד את הספר שאמור להתפרסם בקרוב.

מסתבר שהבן, שהפך למבוגר שקדן, היה שובב לא קטן בצעירותו. לא נפרט את כל מעלליו של הנקין הצעיר, רק נזכיר שני סיפורים שנקשרו בשמו. הראשון הוא תליית שלט גדול על מגדל מים גבוה מאוד ונעול היטב בשכונת קריית משה. על השלט לא נכתב מסר חשוב, הוא גם לא פרסם את שני הברנשים שתלו אותו. איתם וחברו כתבו עליו את המספר 45116, שזהו צירוף הגימטרייה של שמותיהם הפרטיים חסר ספרה אחת. כל רואי השלט ניסו להבין את פשר המסר המוצפן שנתלה על המגדל, ללא הועיל.

המעשה השני היה בישיבה התיכונית הראשונה שבה למד. איתם וחבריו שיחקו בצמר פלדה והציתו שדה קוצים. הזיכרון ההיסטורי נחלק בשאלה האם האש הגיעה לאחד הקרוואנים וגרמה לנזק, או שמא כובתה לפני שאיימה להגיע למבנים הניידים. ראש הישיבה, שלא ידע מי ביצעו את המעשה, כעס על כולם. איתם היה היחיד שהודה ונשלח הביתה. הנקין הצעיר כבר לא חזר לישיבה, והחליף עוד כמה ישיבות תיכוניות, עד שהגיע לישיבת 'חיצים' באיתמר. הרבנית חנה מספרת במבט לאחור: "כשאני מסתכלת על המסלול של איתם, מה שאני רואה זה שמסגרות לא התאימו לו. מסגרת שידעה לא לדרוש ממנו להתאים את עצמו אליה – נתנה לו לצמוח, וזו הייתה ישיבת חיצים".

אביו של איתם, הרב יהודה, יושב רוב הזמן מכונס בכאבו. אבל כשאני שואלת אותו על שובבות בנו, הוא נזכר בחיוך ומסביר: "את הליצנות שלו הוא תרגם להתעמקות כשהתבגר". אני שואלת אותו מה גרם לאיתם להתיישב בדעתו, והרב הנקין עונה בענווה ובכנות: "אנחנו לא כל כך יודעים מאיפה הוא צמח. הוא התגלה כתלמיד חכם מובהק, וזה הפתיע אותנו מאוד". הוא מוסיף בחיוך שילדיו של איתם לא פחות ליצנים ממנו. "שובבים פקחים", מדייקת הרבנית חנה, ומוסיפה כי היא כן יכולה לציין את נקודת המפנה בחייו של איתם.

קוראים לנקודה הזאת נעמה?

"נעמה הייתה נקודת מפנה, אבל עוד לפני נעמה. כשאיתם נכנס להדרכה בתנועת אריאל, הוא פתאום היה צריך לשאת באחריות. הוא הפך להיות קומונר אגדי. את שואלת איפה הגבול בין הילדות לבגרות? זה קרה כשהוא נכנס להדרכה. מאז הדברים שהוא הספיק במשך השנים הקצרות שלו - זה משהו מדהים. וגם ברמה האישית - הוא ונעמה הכירו בגיל צעיר מאוד, נישאו כשהיא בת תשע עשרה והוא בן עשרים, ויש להם ארבעה ילדים".

לא חשבתם בצעירותו שזה הכיוון שהוא ילך אליו?

הרב הנקין: "לא, בצעירותו לא. אני חשבתי שהוא כתב חמישה עשר מאמרים, מתברר שהוא הדפיס ארבעים, בעוד הוא בן שלושים".

זה הפתיע אותך? לא ידעת שהוא כותב כל כך הרבה?

"עד כדי כך לא ידעתי. הוא היה אחד שמסוגל לדבר לשני הציבורים כאן בארץ - הכללי והדתי, האקדמי והתורני באותו זמן".

"זה לא רק הרוצחים, זו חברה שלמה"

חוץ מספרים, איתם היה מוכשר בדברים נוספים. בין היתר, יצר יחד עם נעמה כרזות חכמות ויפות. בסלון משפחת הנקין העמידו כמה כרזות כאלה, בהן תמונות מרהיבות שצילם איתם, אותן עיצבה נעמה בצירוף פסוקים מקוריים. בין הפסוקים המהדהדים הניצבים מאחורי האבלים: "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". וגם "עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת".

נעמה, שהייתה גרפיקאית מוכשרת ובעלת עסק עצמאי בתחום, הייתה אהובה מאוד. הרבנית חנה מספרת על אופייה הטוב ועל הדרך המיוחדת שבה גידלה את הילדים: "מי שהכיר את נעמה ראה את העדינות המופלגת שלה. אני אף פעם לא שמעתי אותה צועקת על הילדים, והיה על מה לצעוק. היא אמרה את דבריה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים והילדים שמעו. הם יצרו 'ביחד' יוצא דופן".

בשמחת תורה שלאחר הרצח שהו הוריו של איתם בבית המשפחה בנריה, יחד עם שני נכדיהם הגדולים שהתייתמו, מתן הלל בן התשע וניצן יצחק בן השבע. הרבנית הנקין כועסת על המצב הביטחוני בכבישי יהודה ושומרון, ומספרת שבציר בו נרצחו בנה וכלתה שוררת עלטה גמורה. "צריך להילחם במי שמפעילים את הטרור, אנחנו לא יודעים להגן על עצמנו?".

ד"ר יגיל הנקין, אחיו של איתם, הוא חוקר טרור וגרילה. לדבריו, תפיסת חוליית המחבלים שביצעה את הירי לא מנחמת אותו, אבל ברמה הלאומית טוב שנתפסו. "מדובר בכל זאת בחמישה רוצחים, שניסו לרצוח פעמיים קודם, ואם לא היו תופסים אותם הם היו ממשיכים ורוצחים. אני מקווה שלא ישחררו אותם כל כך מהר. כבר ראינו רוצחים שחזרו לטרור.

"אבל האנשים האלה כשלעצמם הם פחות חשובים. מי שחשוב זו החברה ששולחת אותם, שמוחאת כפיים, שקוראת על שמם רחובות, שמממנת אותם בכלא, כולל מהכספים שישראל מעבירה אליהם. החברה שרואה בהם גיבורים. יש חברה שלמה שמוחאת כפיים לאנשים שרוצחים זוג הורים, שעומדת ושותה קולה ומסתכלת באדישות ומחייכת כשרוצחים לידם אנשים עם סכין, שבועטת בפצועה ואומרת לה 'תמותי'. יש פה סכסוך לאומי, סכסוך דתי או סכסוך טריטוריאלי. בתוך זה יש חמישה רוצחים שהם השלוחים של החברה שהוציאה אותם, ומול החברה הזאת יש מלחמה. בחברה הזאת יש כמובן הרבה אנשים חפים מפשע, צריך לא לבלבל. מלחמה לא מכשירה הכול. אבל צריך גם לא להעמיד פנים שיש לנו איזושהי מלחמה נגד קבוצת בריונים. כאילו יש לנו פה כנופיית פשע שאפשר לעצור את המנהיג שלה בנתב"ג, וכל מה שמעניין אותה זה כסף".

יגיל לא אוהב את העיסוק בשאלה אם המחבלים התכוונו לרצוח גם את ילדיהם של איתם ונעמה. "עצם העיסוק בשאלה הוא חולני. אני מניח שמי שיורה ברכב נוסע, מביא בחשבון שכל מי שבפנים ייהרג. ב"ה שהם ניצלו, זה כל מה שמעניין אותי". יגיל כועס גם על דיון של פרשנים שהתקיים במשדר בחדשות ערוץ 2 סמוך לפיגוע: "בפאנל דנו ארוכות והסבירו שהרוצחים רצו לשדר מסר ש'אנחנו לא כמו אלה שרצחו את משפחת דהמשה (בכפר דומא, א"ש). אנחנו מעוניינים לפגוע רק במתנחלים שהם הזרוע הצבאית'. אילולי הדברים היו נאמרים, אי אפשר היה להזות אותם", אומר האח.

יגיל, שנשא בלוויה הספד מעל קברם של איתם ונעמה, בחר לפתוח אותו בציון העובדה שאחיו היה "ליצן" כהגדרתו.

למה היה חשוב לך לספר שאיתם היה ליצן?

"גם איתם וגם אני לא אוהבים יותר מדי סיפורי צדיקים. היה לי חשוב שאנשים יידעו שאיתם היה בן אדם".

והוא באמת היה כזה ליצן?

"הוא היה הרבה יותר גרוע ממה שאמרתי. מסתבר למשל, שפעם הוא המציא ביוגרפיה פיקטיבית אבל משכנעת של איזה צדיק. הוא לא תפס את עצמו ברצינות גדולה מדי, למרות שהיה לו ממה. איתם היה תלמיד חכם גדול וגם חוקר גדול, למרות שזו הייתה יחסית תחילת הדרך שלו. הוא פרסם המון בימי חייו, וכל זה עד גיל שלושים ואחת. מבחינת הקריירה שלו הוא הספיק יותר ממה שאנשים מספיקים בקריירה הרבה יותר ארוכה. אנחנו תמיד חשבנו שמה שהאדם עושה עם עצמו - זה מה שעושה אותו. אז היה לי חשוב להגיד שאיתם זה מה שהוא עשה עם עצמו, כי כישרונות יש להרבה אנשים. אבל העובדה היא שהוא ניצל אותם. לנעמה היו כמובן המון מניות בזה".

אבא של איתם, הרב יהודה הנקין, אומר בקול שבור: "כשלמדתי עם סבא שלי, מצאתי בהרבה דברים את דעתי מכוונת לדעתו, ואני חושב שאותו דבר לגבי איתם". הרבנית חנה אומרת בכאב: "איתם היה ילד טוב ותמים. כואב לי שלא פינקתי אותו יותר. הוא לא דרש. ביום הולדת שלושים לא עשינו מזה עסק גדול. שאלנו אותו מה הוא רוצה. הוא רצה את ההוצאה החדשה של השולחן ערוך, וזהו".