ה"דיילי מייל" הבריטי חשף כי השלטונות הנאציים הפכו מבצר בעיר פוזנן בפולין ל"מחנה ריכוז" זמן קצר לאחר פריצת מלחמת העולם השנייה, והובילו לשם אלפי חולים פסיכיאטריים על מנת לערוך עליהם ניסויים בהוצאה להורג בתאי גזים.
בחודש אוקטובר 1939, חודש בלבד לאחר הפלישה לפולין ופריצתה של מלחמת העולם השנייה, החליטו הנאצים לסגור את "מבצר קולומב" בעיר פוזנן בצפון פולין ולשנות את שמו ל"מחנה ריכוז פוזנן".
זמן קצר לאחר מכן החלו הנרצים להשתמש במתחם הסגור על מנת לערוך ניסויים בהוצאה להורג בתאי גזים. הם הובילו למחנה הריכוז הראשון שהקימו אלפי חולים פסיכיאטריים מבתי חולים בגרמניה ופולין, לוחמי התנגדות מקומיים, אנשי אקדמיה ועוד, והוציאו אותם להורג בתאי גזים על מנת לנסות את יעילותם לפני שהחליטו להכניס אותם לשימוש גם במחנות ההשמדה שיקימו לאחר מכן.
רק בשנת 1942 הפכה ההוצאה להורג של יהודים בתאי גזים למדיניות הרשמית של השלטונות הנאציים.
תחת פיקודו של הגנרל הגרמני הרברט לנגה, החלו אנשי האס.אס הנאצי להוביל למקום חולים פסיכיאטריים, בעיקר מהעיר הסמוכה "אובינסקה". תחילה הובאו למקום גברים שהובלו לתאי גזים פרימיטיביים ששימשו לפני כן כמחסני ארטילריה. לאחר שכל החולים הפסיכיאטריים הגברים נרצחו, החלו הנאצים להוביל למחנה הריכוז החדש את הנשים והילדים שאושפזו בבבתי החולים הפסיכיאטריים.
על פי ההערכות, מדי יום הוצאו להורג כמאה בני אדם, במסגרת הניסויים בתאי גזים שביצעו הנאצים. לאחר שכל החולים הושמדו, בסוף חודש נובמבר אותה שנה, החלו הנאצים להעביר למקום גם את הצוות הרפואי של בתי החולים הפסיכיאטריים, וגם הם הוצאו להורג במסגרת הניסויים.
עד אמצע שנת 1940 רצחו הנאצים בצורה הזו כחמשת אלפים בני אדם, ולאחר שהבינו כי מדובר בדרך יעילה לרצח המוני, החליטו ליישם אותה גם במחנות ההשמדה שהקימו לאחר מכן. גופות הקורבנות, אגב, נלקחו מהמקום לאחר הירצחם ונקברו בקברי אחים ביערות הסמוכים.