המהלך יצא לדרך. אמש כבר התפרסו צוערי בית הספר לקצינים ברחבי שש ערים בישראל, במטרה לתגבר את המשטרה, שכבר תוגברה בלא פחות מ-19 פלוגות צבאיות.
פיגועי הדקירה וטרור הבודדים, כפי שהוא מכונה, גורמים לראשי מערכת הביטחון לשבור את הראש כיצד לרבע את המעגל, מבלי להיכנס לגיוס מילואים נרחב מדי. זו אחת הסיבות, שהצוערים מפסיקים אחר כבוד את ההכשרה שלהם, ועוברים למשימות של ביטחון שוטף.
בצה"ל מסתכלים בעין אחת על הנעשה בירושלים, אבל מרגישים ש"המשחק האמיתי" מתרחש ביהודה ושומרון. שם נעשים מאמצים לייצוב השטח, ולמרות זאת, מדי יום מיידים מחבלים אבנים ובקבוקי תבערה, ומנסים להפר את הסדר.
צריך לזכור שלמעלה מ-100 אלף פלסטינים מתפרנסים מעבודה בישראל, ונכון לרגע זה, אף אחד מהם לא ביצע פיגוע או היה מעורב באחד כזה. מצד שני, התחושה האזרחית היא שבכל רגע נתון, יכול פלסטיני לשלוף סכין ולפגוע.
בצה"ל עם זאת, לא אוהבים סגרים. שם מעדיפים את הפלסטינים עסוקים בעבודה, ולא פנויים לחשוב על דברים אחרים. גורמי המודיעין גם מצביעים על פעולות שעושה אבו מאזן לרסן את השטח, ולפעול נגד ההסתה.
אבל הצבא לא יכול לסמוך על אבו מאזן, ודאי שלא על ארגון טרור כמו חמאס.
אז לאן פנינו מועדות? הטענה הרווחת היא שאנחנו על סף גל טרור גדול חדש, ויש להערכות הללו בסיס מאוד נרחב בשטח.
חשוב לזכור שנכון לעכשיו איננו נמצאים בגל טרור רחב היקף, אבל לטווח הארוך אין לשלול את האפשרות שאנחנו נמצאים בדרך אליו. רק ימים יגידו אם השטח בדרך לרוגע, או שהסערה הנוכחית, היא רק קדימון לדבר האמיתי.