העולם כולו נגדנו
העולם כולו נגדנוצילום: Thinkstock

"העולם כולו נגדנו, זה ניגון עתיק מאוד", כתב יורם טהרלב לפני הרבה מאוד שנים, אבל דווקא גל הטרור הנוכחי, כך נראה, מבליט בצורה קיצונית עד כמה המצב הזה פוגע בתדמית הישראלית ברחבי העולם.

אז לפני שננסה לחפש קצת אופטימיות, הנה נתונים יבשים שיקוממו גם את המתונים מבינכם. באחד העיתונים בבריטניה הפך פיגוע דקירה עקוב מדם לכותרת בנוסח "נער ערבי נורה לאחר שנחשד באחיזת סכין". רשתות טלוויזיה באירופה שידרו השבוע כתבות שאימצו את הנרטיב הפלסטיני כאמת לאמיתה, חלקן חזרו בהן בלחץ ישראלי.

השיא היה ברביעי בערב, שמחלקת המדינה טענה שבידי האמריקנים יש מסמכים המעידים על חשש "לשימוש בכוח מופרז מצד ישראל", בהתמודדותה עם גל הטרור
הלאה. מילא האו"ם מתייחס ל'שני הצדדים' באופן שווה, התרגלנו. גם מהאיחוד האירופי וממרבית החברות בו לא ציפינו ליותר מדי. אבל נראה שאמריקה הגדולה, זו שמנסים לשווק לנו כידידה הטובה ביותר של ישראל, היא זו שהגדילה לעשות דווקא נגדנו.

מי שראה את ההתפתלות הארוכה של דובר מחלקת המדינה האמריקנית מארק טונר השבוע, כשעיתונאים דחקו אותו לפינה וניסו להבין מדוע כשרוצחים יהודים ישראל אשמה בכך, הבין שמשהו כאן לא בסדר.

זה המשיך בג'ון קרי, מזכיר המדינה שאמר שהוא "אבל יחד עם הנרצחים החפים מפשע – הפלסטינים והישראלים".

אבל השיא היה ברביעי בערב, שמחלקת המדינה טענה שבידי האמריקנים יש מסמכים המעידים על חשש "לשימוש בכוח מופרז מצד ישראל", בהתמודדותה עם גל הטרור.

הפניית עורף? דו פרצופיות? כל התשובות נכונות. מתברר שברגע שצריך את אומות העולם מעט לצדנו, השיר של יורם טהרלב, על בתיו ופזמוניו, הופך למציאות שגרתית.

אבל יש מי שלא נכנע לשיר הזה. בעצם זה הג'וב שלו, להפוך את הקערה התקשורתית הזו על פיה. אלו אנשי משרד החוץ.

בשבועות האחרונים עובדים שם שעות נוספות במטרה להתמודד עם הבעיות התקשורתיות. במאמץ מעורבים גם בכירים בצד הירושלמי של משרד החוץ, וגם השגרירים והדיפלומטים הישראלים בתפוצות.

בצד הדיפלומטי המאבק בעיצומו, וכשארה"ב מסובבת את הגב כלפי ישראל, את האירופאים קשה פי כמה לשכנע
"הבעיה המרכזית", אומר ל'מגזין ערוץ 7' גורם מדיני העוסק בהסברה, "היא שלעתים הידיעות עוד מאוזנות, אבל הכותרות, שניתנות על ידי עורכים שמנותקים מהנעשה בישראל ומוזנים בעצמם מכלי תקשורת אחרים, פוגעות בנו, ולעתים אף לא משקפות את הידיעה".

במערכת ההסברה הישראלית מבינים שהכותרת קובעת את דעת הקהל ופועלים באמצעים רבים כדי להגיע לאנשים הנכונים ולהציג להם את תמונת המצב המלאה. לעתים, ובשבועות האחרונים יש מספר דוגמאות, יש הצלחות מרשימות בצד התקשורתי.

לצערנו, בצד הדיפלומטי המאבק בעיצומו, וכשארה"ב מסובבת את הגב כלפי ישראל, את האירופאים קשה פי כמה לשכנע.

אבל כדי לסגור את המעגל חייבים לסיים במשהו חיובי. וכשהוא בא מפיו של מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ד"ר אלון ליאל שמזוהה דווקא עם פשרנות כלפי הפלסטינים, הדברים מקבלים משנה תוקף.

בשיחה לפני שבועות אחדים תהינו אתו, כדיפלומט בדימוס עם ניסיון רב, על משפט שאמר ל'ערוץ 7' ולפיו "העולם לא רוצה לריב עם ישראל". וזה היה ההסבר: "ישראל היא מדינה חזקה, צבאית, מודיעינית וכלכלית, לא קל לריב אתנו. אף מדינה בעולם לא רוצה עימות בילטראלי אחד על אחד עם מדינת ישראל. זה מאוד קשה, גם הקהילות היהודיות אומרות את דברן ומשפיעות".

ישראל היא מדינה חזקה, צבאית, מודיעינית וכלכלית, לא קל לריב אתנו
נשמע מופרך? שיחה עם אחד מבכירי המערכת המדינית שמכיר את נבכי הדיפלומטיה מאשרת שקל מאוד להשמיץ את ישראל, אבל לא הרבה מדינות נכנסות אתה למסלול של עימות חזיתי.

אז העולם כולו נגדנו? כולו ודאי שלא. מי שיאזין קצת לשיח בקנדה ישמע גיבוי שבירושלים היו מוכנים לחתום עליו בשתי ידיים. אין ספק שרוב העולם לא בעדנו, אבל לפי התזה של ליאל גם חושש להתעמת אתנו.

במשרד החוץ משקללים את כל הנתונים הללו וממשיכים במאבק ההסברה. ובכל זאת, אחרי שנחשפים לעובדה שיש מי שמנסה לפעול לשינוי התדמית, מתנגנת באוזן מנגינה אחרת. אולי יש בה מוטיבים של הניגון העתיק ההוא, אבל ללא ספק היא חותרת למקום אחר לגמרי בדעת הקהל הבינלאומית.

מתוך מגזין ערוץ 7