מחוזקים-סיפור לילדים

כולם קראו את הכותרות הגדולות בעיתונים, וגם שמעו על המשפחה שנשארה מאחור.

בשביל רוני, אחי, כל כותרת כזאת היא קריאה למשימה.

הפעם הוא החליט שאני גדולה מספיק כדי להצטרף אליו. יחד עלינו על האוטובוס אל בית האבלים.

כשהתקרבנו לבית וראיתי מרחוק את המון האנשים נכנסים ויוצאים משער החצר, החששות שלי גברו. מה אומרים לילדים שאיבדו אבא? איך אפשר לנחם אנשים שאח או חבר שלהם מת?

אחי נעצר והסתכל עליי. הוא כנראה הרגיש שהאטתי את צעדי, וגם ראה את המתח בפנים שלי. הוא נתן לי יד ומשך אותי אל ספסל עץ בצד הרחוב.

לא אני בחרתי לבוא לנחם את האבלים. ברור היה לכולם שזה מה שרוני ואני צריכים לעשות, כי גם אנחנו איבדנו בני משפחה בפיגוע טרור, ולכן באנו. בשביל רוני זו לא פעם ראשונה, אבל אני איכשהו תמיד הצלחתי להתחמק מזה. לא שאני מתנגדת להיפגש עם משפחות שכולות, אני מרגישה שזה חשוב. אבל באמת שאני לא יודעת מה אפשר לומר כדי לנחם.

אנחנו יושבים רגע על הספסל ושותקים. אחרי כמה דקות של שקט, רוני שואל אם הייתי יכולה לשנות את החיים שלי ולגרום לכך שאף אחד לא ימות במשפחה שלנו, האם הייתי עושה זאת.

אני חושבת על השאלה שלו. מי שאני היום, מי שגדלתי להיות, קשור בכל מה שקרה בחיים שלי. האנשים שפגשתי, הדברים שאני יודעת ומבינה, כל אלה נבנו דווקא בגלל האסון שפקד אותנו. גם הסיבה שאני כאן היום קשורה בזה. מצחיק לחשוב על זה ככה, אבל עם המוות שקרה אצלנו, כאילו זכיתי בכוחות של גיבור-על. יש בי יכולת לנחם ולעודד אחרים רק בזכות זה שרואים שאני חיה ושאני ילדה נורמלית, שאני מצטיינת בלימודים ומוקפת בחברות ושאפשר לחיות אחרי האסון.

כשדמיינתי את עצמי מעופפת עם גלימה להציל משפחות מעצב וייאוש, עלה על שפתיי חיוך. רוני חייך אליי חזרה. "את יודעת", הוא אמר בפנים רציניות, "התחלתי לחשוב על זה אחרי שההורים של גילי התגרשו. שמעתי אותו בוכה לאחד החברים ושואל למה כל הדברים הרעים קורים לו. שִעשע אותי שהוא השתתק כשראה שאני מקשיב לשיחה, כאילו שלידי אסור לו להתלונן, כי אני יותר מסכן. אבל עוד לפני שהוא השתתק, כששמעתי אותו, חשבתי שהוא יותר מסכן ושלא הייתי רוצה להתחלף איתו. חשבתי על כל אחד מהילדים בכיתה, וגיליתי שלכולם יש קושי. יש ילד שלא מסתדר בבית הספר, ילד אחר חולה במחלה קשה. יש ילדים שכל הזמן עסוקים במסכנות שלהם, ואחרים שדווקא בזכות הבעיה נהיו חזקים וחכמים יותר. אני מרגיש שעם כל קושי שה' גורם לאדם, הוא גם נותן לו תפקיד ומשמעות לחיים. זו בחירה שלנו אם לקחת את השליחות ולבצע אותה או לשקוע בעצב והאשמות. נראה לי שהשיטה שלנו נכונה ובריאה יותר. יש לנו שליחות ויש משימה. אז קדימה נחמה, שנלך לנחם קצת אבלים?".