'מולד הלבנה'
אנסמבל 'פעימה'
שמונה נגניות, מקצבים ומוזיקת עולם, אינספור כלים, חלקם לא מוכרים וחלקם הם פרי יצירתיות, כמו לוח מובייל שממנו משתלשלים עשרות מפתחות מתכת.
בנות 'פעימה' מצליחות להפתיע. גם שיר כמו "שמע נא" שנפתח כמו שיר נשמה, הופך למקצב רוק כמעט כבד. ההפתעה שוזרת את כל המופע. פתאום הן מתחילות לנגן בטיפוף רגליים חשופות על הרצפה או בשפשוף כפות הידיים. האמת שהן עצמן הפתעה. אחת מהן, בהיריון מתקדם ובמטפחת גדולה שנראית כאילו יצאה מבית המדרש, מנגנת בדבקות גרוב עולמי היסטרי. בשורה חדשה.
יעל קבסה היא הרוח החיה שמאחורי הקבוצה והמנהלת בפועל. יחד איתה חתומים בקרדיטים רוני עיברין, שאחראי על הניהול המוזיקלי והאמנותי, ונועה פריאל-פיי שביימה את המופע. חברות ההרכב למדו יחד בבית הספר למוזיקה מזמור, והמשיכו כקבוצה יוצרת. המופע 'מולד הלבנה' נולד אחרי שנתיים של עבודה, שגם הן עלו במאמץ מרובה. נסו לתאם חזרות שבועיות עם שמונה נשים עסוקות.
המופע מביא לבמה פרשנות נשית לטקסטים מוכרים. בשיר "תפילה לגשם" הקול המרעיד של מוריה הוא גם ניגון ווקאלי וגם קולה של אדמה צמאה, ובאותה נשימה זוהי גם זעקתה של יולדת. בקטע "שמח במטבח" המטבח של יום שישי מגיע לפרונט. הפעימות מנגנות בסכינים על קרשי חיתוך, וסירים על מכסיהם הופכים לכלי הקשה. בין לבין יעופו באוויר מילים כמו "בלי לחץ!" ו"תביא מהשכנה". הסיום יבוא עם "לכה דודי" שחותם באנחת רווחה את שישי במטבח. רק ריח החלות היה חסר.
בין קטעי המוזיקה הן יצרו מעברים תיאטרליים בדרך לשיר הבא. לטעמי אפשר להעמיק את המעברים ולצבוע אותם חזק יותר. גם מיקוד התאורה יוכל לסייע ולהבהיר שזהו למשל מעבר להחלפת כלים או קטע תיאטרלי מלא עניין.
יש הרבה הקשבה על הבמה – כולן מתבוננות במי שמנגנת (והן מפרגנות קטעי סולו), קשב דרוך, מבט מרוכז ופלג גוף מוטה קדימה, אוסף הכול. הן מדברות ביניהן בלי מילה, רק במבטי-מבטים.
מהדיוק ומהביצוע ניכר שהן יודעות את העבודה היטב. היצירה מקצועית, נקייה ומרשימה, אין הנחות ואין עיגולי פינות. וזה לא מובן מאליו כשמדובר בקבוצה מתחילה. יש קסם על הבמה. הן מספרות סיפור, וזורעות מחשבות ותחושות שמלוות גם אחר כך. משאירות טעם של עוד.
ההדרן עלה בביצוע מקסים למילותיה של לאה גולדברג "לבל יהא יומי עליי הרגל". והשיר הזה, שהתרגלתי לקרוא אותו בעמקות איטית שכזו, מקבל על הבמה קצב קליל, אנרגיה חדשה. ואולי זו בדיוק מציאת החידוש שבהרגל.