אולי לא יאה לדבר על טרור ופוליטיקה בשעה שעלינו להיות מאוחדים מול הפורעים, אבל איננו בני מלאכים.
אפשר לקחת דוגמה מיו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, שאחרי פתיח עם מס שפתיים על אחדות, עבר להשתלח בבנט (לא נפתלי בנט, לא השר בנט אלא סתם בנט) - כולל פרומו להילולת הרביעי בנובמבר ואזכור אותה הפגנה נגד רבין בכיכר ציון. אבל גם בליכוד מיהרו לזלזל בגדנ"עים החולקים על מדיניות נתניהו. וכמובן יש לנו את הסוקרים, שכבר בדקו את השלכות האירועים הביטחוניים על הפוליטיקה. הסקרים, אשר מעידים על אי שביעות רצון גורפת מתפקודה של הממשלה מול השיטות הישנות אבל המתחדשות של האויב, בוודאי נקראו בעיון רב ברחוב בלפור.
למעשה, הוויכוח בקואליציה הוא שידור חוזר של הוויכוח שהתגלע במבצע 'צוק איתן', כאשר המדיניות שננקטה במשך תקופה ארוכה הייתה של הכלה – כיפת ברזל ומקלטים. במאבק הנוכחי הא-סימטריה עוד יותר בולטת. בירושלים בלבד פרוסים 2,000 שוטרים כדי לסכל את הסכינאי הבודד. מבחינת מבחן ההוצאות והתוצאות האויב יכול להיות מרוצה, גם מסכומי העתק שמושקעים אצלנו וגם ממאזן האימה והאבידות. צודק ראש הממשלה שהם לא יכריעו אותנו, אבל עליו גם להקדיש מחשבה איך נכריע אותם. כאשר בינתיים האויב אינו נדרש לשלם מחיר בלתי סביר, ובעיתוני הרשות אף מדברים על אסטרטגיה שמצד אחד לא תוביל למלחמה, אבל מאידך לא תחזיר את השקט.
בינתיים על פי הסקר של ערוץ 2, אביגדור ליברמן הוא הזוכה הגדול מהאירועים הביטחוניים. כשם שבמלחמת אל-אקצא (האינתיפאדה השנייה) הציבור זנח את אהוד ברק לטובת אריאל שרון, אחרי שיו"ר הליכוד דאז כבר נחשב בתקשורת לערבה חבוטה מבחינה פוליטית. הציבור רצה מי שישדר קשיחות, או כפי שהרב מנחם פרומן זצ"ל ניסח את הדבר: הציבור חשב ששרון יעורר יראת כבוד אצל הערבים.
נוכח האכזבה מנתניהו, ליברמן נוחת על משבצת שרון, ונשכחים לו עוונותיו במינוי הכושל של יצחק אהרונוביץ' כשר לביטחון פנים. ליברמן גם יזכה בתמיכת המתנתקים למיניהם, היות שהוא בעד התנתקות לכל אורך החזית. מבחינתו, דין טייבה וטירה כדין טולכרם, ודין אום אל-פחאם כדין אל-בירה. ההפגנות במגזר הערבי והתנהגות נציגי המגזר בכנסת אינן מותירות אשליות ביחס לשאלה למי נתונה אהדתם של ערבים מוסלמים מחזיקי תעודת זהות כחולה. הרצוג, שאימץ בנאומו את סיסמת "הם שם ואנחנו כאן" של רחבעם זאבי הי"ד, מדדה הרבה מאחורי ליברמן, היות שעל פי התוכנית של הרצוג הם גם שם וגם כאן, ומנסים לפרוץ את הגדר בינינו לבין עזה.
בנוסף להתפתחויות בתחום הביטחוני, הגורם המשפטי עשוי למתן או להאיץ נסיקה אפשרית של ליברמן. אחרי שההאשמות נגד בכירי ישראל ביתנו פורסמו בקול תרועה ערב הבחירות האחרונות, על הפרקליטות לספק את הסחורה בכתבי אישום. תירוצים כמו "הם לא שיתפו פעולה עם החוקרים" לא יועילו, וליברמן במקרה כזה יוכל לטעון בצורה משכנעת שגבר על ניסיונות הממסד ליירט אותו.
למרות האכזבה מנתניהו, מצבו בליכוד איתן, כי למרבה האירוניה גם הוא נמצא במידה מסוימת במשבצת של שרון. בלי הליכה לבחירות חדשות, אין לנתניהו תחליף בליכוד. משה יעלון ונתניהו הם תואמים סיאמיים שמחזיקים באותן תפיסות ביטחוניות, ושניהם קמים ונופלים יחדיו. כאשר מסר נתניהו את תיק החוץ מרוט הנוצות והסמכויות לסגנית השר ציפי חוטובלי, כולם סברו שהוא מחזיק אותו כפקדון וכפיתוי להרצוג. ייתכן שזו הייתה כוונתו, אבל בכך הוא גם מנע את הפיכת המשרד לקרש קפיצה ליריב פוטנציאלי בתוך מפלגתו. היחיד שהיה מסוגל לתת פייט לנתניהו בתוך הליכוד במקרה של הידרדרות, גדעון סער, נמצא מחוץ לכנסת. וראש ממשלה, כפי שלמד נתניהו בימיו כאזרח מודאג, חייב להיות חבר כנסת מכהן.
העובדה שהרצוג דווקא מאבד גובה גם נוכח האירועים, עשויה להאיץ את החלפתו וכן את החיפושים לדמות ביטחונית מרשימה נוסח גבי אשכנזי, ואחרי תקופת הצינון - בני גנץ.
התנועה האסלאמית תחילה
פרט למתקפה על בנימין נתניהו ונפתלי בנט, בוז'י הרצוג הציע מעין עסקה: גם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וגם ארגון להב"ה יוצאו מחוץ לחוק. ראשית כול, אין צורך בעסקאות, כי גם בלי המחנה הציוני יש מספיק קולות כדי להוציא את הפלג הצפוני מחוץ לחוק. הנוסחה מזכירה את העסקה שנרקמה בשנות השמונים, על פיה רשימה הכופרת באופיה היהודי או הדמוקרטי של המדינה תיפסל מהתמודדות בבחירות. על הכוונת היו התנועה המתקדמת לשלום של מוחמד מיערי, ולהבדיל - תנועת כך של הרב מאיר כהנא הי"ד. התוצאה הייתה חלקית: כך אכן נפסלה, ולרשימה ערבית רדיקלית הותר להתמודד בבחירות. האיסור על מפלגה ששוללת את אופיה היהודי של מדינת ישראל סויג על ידי בג"ץ, שהטיל חובה למצוא סכנה קרובה וודאית על מנת לפסול מפלגה כלשהי. עד כה לא נפסלה מפלגה ערבית, ואפילו לא מועמד בודד בתוך הרשימה מהסוג של חנין זועבי.
לכן יש לוודא את הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, עוד לפני שאפשר אפילו לחשוב על פסילת מפלגה מהצד השני של המפה.
האחרון לגלות
ביום ראשון התראיין הנשיא אובמה לתוכנית היוקרתית של רשת CBS 'שישים דקות'. למרות שהרשת אינה ידועה באהדה לרפובליקנים, המראיין לא עשה לאובמה הנחות וטען שפוטין מהתל בו. הניסוי שערכה איראן בטילים ארוכי טווח, דבר הנוגד את ההסכם שנחתם או לכל הפחות את רוחו, המעורבות הגוברת בסוריה וכן הרשעת כתב הוושינגטון פוסט באיראן גרמו לבעלי יושר אנטלקטואלי להרהר שוב בהיגיון של ההסכם שנחתם. אלו התפתחויות חיוביות. הבעיה היא שהן לא ישפיעו על אובמה וסדר יומו. האירועים כותשים אותו במכתשת ואיוולתו לא תסור.