הר הבית הוא המקום היחיד שיהודי מצווה לעלות אליו. למעלה מעשרת אלפים היהודים שעלו להר בשנה שעברה עשו את זה על מנת לקיים את המצווה לראות ולהיראות את פני ה'.
חבר כנסת הוא נציג הריבון. ובעלייתו להר, מעבר להתייחדות עם קונו הוא שליח האומה ושותף כחייל בשחרור ההר.
אם כך, איסור על עליית חברי כנסת להר הבית מהווה לכאורה הימנעות מיישום הריבונות שלנו. במיוחד לאור העובדה שלחבר כנסת יש חסינות, והגבלת כניסתו למקום צריכה להישמר למקרים נדירים ביותר. רצה הגורל ודווקא ההחלטה למנוע כניסת חברי הכנסת ביטאה את ריבונותנו בהר, יותר מכניסת חברי הכנסת להר.
מהרגע שראש הממשלה החליט להחיל את האיסור גם על חברי הכנסת הערבים, הוא העלה את זעמם והם הודיעו מעל כל במה שהם לא יכבדו את ההחלטה. בחלוף הזמן, הסתבר שעל אפם ועל חמתם, הריבון הוא מדינת ישראל. המדינה החליטה שהם לא יעלו, אז הם לא יעלו.
אבל דומה שאם מניעת כניסת חברי הכנסת ביטאה סוג של ריבונות, הרי שההימנעות העצמית שגזרו על עצמם רבנים מלעלות להר גורמת נזק בל ישוער. איני מתכוון לאלו שסבורים שאסור. זו דעה שלמרות שאני חולק עליה מכול וכול, היא לגיטימית.
הצער הוא דווקא כלפי אותם רבנים שיודעים שאין איסור, אבל מפאת הנוחות נהנים מהנעימות והחמימות של לשבת על הגדר בלי להזדהות עם דעה קונטרוברסלית.
יש רגעים שאסור לשבת על הגדר. במיוחד בימים אלו שהתקשורת מרשה לעצמה להוביל אמונה בנרטיב המוסלמי הקיצוני השקרי ולהאשים את היהודים שעולים להר הבית כאילו גל האלימות הנוכחי הוא על כתפיהם. הערבים מרשים לעצמם לנפנף בפסקי הדין של הרבנים האוסרים ולומר בסילוף: "אפילו הרבנים שלכם מסכימים שהר הבית הוא אתר מוסלמי".
לעת הזאת אסור לשבת על הגדר. מצופה מהנהגה רוחנית להרחיב את כתפיה ולהוביל בדרישה הכל כך צודקת לאפשר גם ליהודים זכויות אדם בהר הבית, ולהפסיק להציג את העולים להר הבית כאנשים מסוכנים שכל מטרתם להבעיר את המזרח התיכון.
יהודה גליק
יו"ר הקרן למורשת הר הבית