בגולה קראו לזה "פוגרומים" ו"פרעות". בארץ – "מאורעות", או "מלחמות", ובהמשך אימצנו משום מה את המינוח של האויב, "אינתיפאדות".
רק השם משתנה, אך זה עוד סיבוב לחימה נגד הערבים, שלא השלימו ולא ישלימו עם נוכחותנו באזור. למרות כל הרצף הרצחני, אין להם תשתית לבצע על בסיס יומיומי פיגועים עם עשרות הרוגים כמו במלחמת אוסלו. אין להם כרגע גם יכולת להוציא המונים לרחובות כמו באינתיפאדה הראשונה, וכמובן שאין להם יכולת לנהל מלחמה ממש, כי אין יותר צבאות ערב. נשארה להם ההסתה הפרימיטיבית שמצליחה להלהיב בני נוער של חברה רקובה ואבודה, שמתלהבת משפך דם חייתי מהסוג הנחות ביותר וחסרת מוטיבציה חיובית כלשהי.
עם ישראל מתגלה, שוב, בגדולתו. מעט מאוד פאניקה והיסטריה, הרבה מאוד תושייה, אחווה ועזרה הדדית. בכל אירוע כזה נפגשים השפל האנושי הערבי הנחות ביותר, עם דמויות ישראליות מהסוג הנעלה ביותר. פעם אחר פעם מתנפלים אזרחים על המחבלים החמושים בסכינים, עם מקלות, מטריות וכל הבא ליד, תוך סיכון חייהם וגילוי תושיה הן בהתגוננות והן בהצלת חיים. בששת הימים היו אלה הטייסים, ביום כיפור השיריונאים, והפעם זו שעתם היפה של השוטרים העומדים בקו חזית.
זה גם סופם של סיפורי ה"מצוקה" וה"דיכוי". טכנאי בזק שרצח בירושלים אינו מובטל ומסכן. יש לו משרה, רכב, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות וחופש תנועה ועבודה בכל הארץ. כך גם המחבל שעבד בבית לוינשטיין והמחבלת מעפולה, אם לילד ובעלת תואר אקדמי. לא דיכוי, לא כיבוש, לא מצוקה. קנאות אסלאמית ושנאת ישראל, או כפי שצעקו האלפים בסכנין – "אנו בעלי הארץ, או שננצח או שנמות". טוב, אם זו בחירתכם...
כל זה מתרחש למרות שהערבים בארץ יודעים היטב שהדבר היחיד שמציל אותם מגורל אחיהם במזרח התיכון הוא ישראל וצה"ל. אך הם יודעים שישראל מסונדלת ומסובכת מבית ואינה מסוגלת לשלול את תעודת הזהות הכחולה מתושבי מזרח ירושלים ומערבים ישראלים ולא לגרש מחבלים מיו"ש. היא גם אינה מסוגלת לפסול מפלגות ערביות ולהוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק. מדוע? כי ההנהגה הישראלית אינה קובעת.
מי שקובע הוא חבורה מצומצמת של שופטים בבית המשפט העליון, שבוחרת את עצמה ושמשתמשת בציניות בחוקי היסוד כדי להנהיג את האג'נדה הפרטית שלה. כפי שהם אינם מתירים סילוק מסתננים מאפריקה, הם לא יתירו שלילת אזרחות מערבים וגירושם, כלומר לנצח באמת את מסע הטרור.
לכן, עד שלא יילקח השלטון ממערכת המשפט ויוחזר לנציגים הנבחרים, אנחנו נלך לבחירות לקבוע את ממדי האופוזיציה לשלטון האמיתי.