אותם רופאים כושלים ממשיכים לנסות להחיות חולה אנוש, אך מחמירים את מצבו מיום ליום.
שלל פתרונות מוצע למחלה: סגר, עוצר, הרס בתים, ושאר הצעות של מי שרק אתמול הכריז ש‑99.9 אחוזים מערביי ישראל נאמנים למדינה. פתרונות הקסם הללו, חלקם לא יעיל וחלקם לא ישים. לעומתם, יש המייללים שהערבים שוחטים אותנו, כי אין להם מדשאות וביוב ולוח חכם. אלו גם אלו מתעלמים מכך שלא מדובר בגל, אלא במלחמה מפורשת שהוכרזה על קיומנו.
בעוד כשבועיים ימלאו 25 שנים לרצח מו"ר הרב מאיר כהנא, שזיהה את שורש הבעיה ונרדף ברשעות רק מפני שניפץ את אשליית הדו-קיום ודת הדמוקרטיה. בשנת 1980 בגין השליך את הרב כהנא לתא מצחין בכלא מעשיהו במעצר מנהלי, בעוד אחד מניסיונות ההשתקה. שם, מאחורי הסורגים, הוא כתב את ספרו 'לשיכים בעיניכם'. שם הספר נלקח מהציווי המקראי המזהיר אותנו לגרש את יושבי הארץ, ולצד הציווי אזהרה ברורה: "והיה אשר לא תורישו והיו לשיכים בעיניכם... וצררו אתכם". לא מגנומטר, לא בטונדה, לא הגבלת כניסה להר הבית וגם לא סגר, פשוט הפרדה.
הספר נכתב לפני 35 שנים, אבל הוא אקטואלי מתמיד. הרב מתאר את הדו-קיום בפרעות שלפני הקמת המדינה, אינו חוסך את תיאורי זוועת הרצח של גרשון, הרוקח מחברון, שריפא ערבים חינם, והם גמלו לו ועקרו את עיניו. שנדע שדאע"ש זה סטארט-אפ חברוני. הרב שב וזועק שאי אפשר לקנות את גאוות הערבי בדשא ובלימודי עברית בגן. לערבי יש מטרה: להיות האדון על הארץ. הוא רואה בנו כובש, שכל הדרכים לפגוע בנו קדושות בעיניו.
הרב הציע לא לזלזל בערבים, כפי שנהגה השבוע יונית לוי שהלינה על כך "שלא בונים כאן עיר ערבית". הערבים רואים באמירה הזאת גזענות והתנשאות. הם לא רוצים עיר ערבית, הם רוצים מדינה ערבית עם בורקה ודגל.
הרב מקדיש פרק לעובדה שהערבים לא מצליחים לחיות זה עם זה, וסוקר את הסכסוכים הפנימיים בסוריה, במצרים ובלבנון. הרבה לפני האביב הערבי שמלמד אותנו כמה הם מתלהבים לשפוך דם זה לזה. מה הם יעשו לנו בדו-קיום, אם תינתן להם ההזדמנות?
אשליית הדו-קיום והדמוקרטיה הפכה לדת פונדמנטליסטית עם פילוסופיה, ועדות, רבנים ותקציבי עתק. אלו הם שני שורשי הפורענות שמצמיחים את תקוות הערבים לחסל אותנו בשלום ובסכין ובמה שמזדמן. הערבי לא יהיה אסיר תודה על מקומות העבודה הממשלתיים, או על אי אכיפת החוק במגזר הערבי. מבחינתו כל מה שניתן לו, שלו. אנחנו כובשים מתועבים וחלומו המתוק והיחיד הוא לנקום בנו את עלבון האסלאם, שהושפל על ידי הציונים.
נעבור לעשייה בשני תחומים, רק לאחר שננפץ את אלילי הדמוקרטיה והדו-קיום, ולאחר עלייה לקברו של הרב כהנא (כדי לבקש סליחה):
העם היהודי הוא בעל הבית: מתנהגים כמו בעלי הבית בארצנו, וקודם כול בהר הבית. הכניעה לפורעים בהר הבית, סמל הבעלות ושיבת ציון, ליבתה את התקווה שניכנע גם ברעננה וביפו. אכיפת חוקי תכנון ובנייה, חוקי תעבורה, גביית מיסים, איסוף נשק והעמדה לדין על החזקת נשק בלתי חוקי, לצד חובת הנפת דגל ישראל על כל מוסד שמתוקצב על ידי המדינה. בתהליך ארוך ומתמשך יבינו הערבים שהחוקים במדינה חלים גם עליהם. שבני הארץ שבו לארצם והם רשאים להתנהג רק כמו אורחים.
תוכנית חרום לאומית לעלייה והגירה: עלייה היא לב הציונות, אבל אני לא מכיר שום תוכנית חרום להעלאת יהודי צרפת או בריטניה. יש פוטנציאל להעלאתם של כמיליון יהודים. אך מדינת ישראל עסוקה בלהשקיע ב"מגזר המקופח". הגיע הזמן גם לפתוח משרד הגירה. ערבים רבים משתוקקים להגר מכאן למדינות אחרות, חייבים לסייע להם ולעודד אחרים. בתמריצים וביצירתיות, במקל ובגזר.
כל התחמקות מהפתרונות הללו תביא בסופו של דבר את "ממשלת הימין" לעוד כניעה, לעוד שקיעה, ואת עם ישראל לעוד מרחץ דמים קשה ובלתי נמנע.