יש לחזק את הנוכחות המשטרתית בהר הבית ולהרחיק משם את כל הגורמים המסיתים.  הר הבית
יש לחזק את הנוכחות המשטרתית בהר הבית ולהרחיק משם את כל הגורמים המסיתים. הר הביתPhoto by Garrett Mills/FLASH90

1

מאז שפרץ גל הטרור הנוכחי מדברים במערכת הביטחון על תופעת המפגע הבודד שאי אפשר לעצור אותו בטרם הגיע אל זירת הפיגוע.

רבים מבין מבצעי הפיגועים האחרונים הם צעירים וצעירות חסרי רקע חבלני קודם או השתייכות ארגונית. הם לא נמצאים תחת מעקב מודיעיני, לכן קשה לזהות מראש את כוונותיהם. הם מושפעים מההסתה בתקשורת הפלשתינית ומהאווירה בציבור הפלשתיני. הם מושפעים גם מהאסלאם הרדיקלי בארץ ובעולם, שנעשה יותר ויותר מיליטנטי. בצה"ל ובשב"כ מעדיפים לא לראות שהם מושפעים גם מהרוח הגבית הנושבת מצמרת הרשות הפלשתינית, ומהמלחמה המדינית שאבו-מאזן מנהל כבר זמן רב נגד ישראל. וכך קמים להם בבוקר מי שמכונים "מחבלי פייסבוק", צעירים וצעירות חמושים בסכינים, ויוצאים לחפש יהודים לשחיטה - שוטרים ואזרחים, נערים וזקנים, גברים ונשים.

אומרים שאיש לא שלח אותם, וטכנית זה אולי נכון. אבל העם הפלשתיני כולו וחלק לא מבוטל מערביי ישראל עומדים מאחוריהם, תומכים בהם ומהללים את מעשיהם. כאשר הנשיא ריבלין אמר "בני עמי בחרו בדרך הטרור" בעקבות הצתת הבית בכפר דומא על יושביו, הוא מעד בלשונו בהכללה גורפת והכתים את הכלל במעשיהם של בודדים. לעומת זאת, על הפלשתינים נכון בהחלט לומר שכעם וכציבור הם בחרו בדרך הטרור. זוהי בחירתם המוסרית והאסטרטגית מזה עשרות שנים. זוהי תרבות המאבק הלאומי שלהם, שמחבלי כל העולם למדו אותה מהם.

גל הטרור החמור הזה הוא תוצאה של הזנחה רבת שנים שבהן התמקדנו בציד יתושים וראינו את עצמנו כפטורים מייבוש הביצה. כבר שנים שישראל מגלה חולשה ורפיסות - הן כלפי הרשות הפלשתינית והן בכל הנוגע להשלטת ריבונותה ואכיפת שלטון החוק במגזר הערבי בכלל ובמזרח ירושלים בפרט.

2

הרפיסות מול הלאומנות הפלשתינית ומול הלוחמנות האסלאמית באה לידי ביטוי בשני צדי הקו הירוק. התנועה האסלאמית של ראאד סלאח עוסקת בהסתה כבר שנים רבות, ורק עכשיו נזכרים אצלנו לבחון את הוצאתה אל מחוץ לחוק. זאת לעומת תופעות מקבילות בשולי הימין הקיצוני בישראל שמטופלות בחומרה כבר שנים, למרות שהטרור היהודי הוא זניח בהיקפו. כלפי ההסתה האסלאמית, כמו גם כלפי ההזדהות הגלויה של חברי הכנסת אחמד טיבי, חנין זועאבי וחבריהם עם אויבי ישראל, ננקט לאורך שנים יחס סלחני להחריד.

ישראל יוצאת מגדרה כדי להוכיח שהיא נוהגת בהגינות כלפי המיעוט הערבי שבתוכה ולא מקפחת אותו חלילה. וכך מתאפשרת במגזר הערבי הפרת חוק שיטתית בתחומי הבנייה, המיסוי, החזקת נשק, ירי בשטח בנוי, הסתה והזדהות עם האויב. הבדואים בנגב עושים ככל העולה על רוחם, משתלטים על אדמות מדינה, בונים בלי רישיון ומשליטים עבריינות ופרוטקשן בדרום כולו. בתגובה, מדינת ישראל מתחננת לפניהם שיסכימו לקבל סכומי עתק וקרקעות חלופיות בתמורה לאדמות שעליהן השתלטו באופן בלתי חוקי.

במהלך שנות שלטונו של אבו-מאזן התקבעה התפיסה כאילו תחת הנהגתו זנחו ערביי יו"ש את דרך הטרור ופנו להשיג את שאיפותיהם באמצעים מדיניים. בעקבות זאת נעשו צעדים רבים שנועדו להיטיב עם ערביי יו"ש ולשפר את מצבם. בעיקר יש לציין את הסרת המחסומים ופתיחת צירי התנועה, וכן את האפשרות שניתנה לעוד ועוד פלשתינים לעבוד בתוך תחומי הקו הירוק, תוך זניחת התפיסה הביטחונית שהביאה לעולם את הפרויקט הבעייתי והיקר של גדר ההפרדה.

הסבירו לנו שכעת הם כבר לא מסוכנים, ושהאינטרס הביטחוני של ישראל מנחה אותנו לאפשר להם להתפרנס. כאשר שר הביטחון ביקש להיענות למצוקתם של נוסעים יהודים שמצאו את עצמם נוסעים באוטובוסים מלאים בפועלים פלשתינים, הוא הואשם בגזענות ומיהר לסגת מהחלטתו להסיע את הפלשתינים באוטובוסים נפרדים. אבל גם לאחר שאבו-מאזן שינה את גישתו והפך עוין לישראל ומעודד טרור, הממשלה ומערכת הביטחון לא הסיקו את המסקנות ולא דאגו לסגור בפני הפלשתינים את השערים. הפועלים המוסתים חזרו להיות מסוכנים, אבל הם עדיין מסתובבים בתוכנו בחופשיות. הקריאות שלא להעסיק ערבים בעת הזאת נשמעות מפי גורמים לא רשמיים, בעוד מערכת הביטחון ממלאת פיה מים.

3

הביצה העמוקה והמסוכנת ביותר נמצאת בהר הבית, שמזה שנים הפך למוקד של עבריינות לאומנית, הסתה ואלימות ערבית.

מראשית ימיה של הלאומנות הפלשתינית, העלילה שהיהודים מבקשים להשתלט על הר הבית הוכחה כדרך הקלה והבטוחה לליבוי יצרים ברחוב הערבי ולהצתת תבערות. גם הפעם משמש עניין אל-אקצא והסכנה הנשקפת לו כביכול כמניע המרכזי להשתוללות הטרור. השפל הביטחוני הנוכחי הוא תוצאה של שנים רבות שבהן הוזנחה ריבונות ישראל בהר הבית וניתנה לגורמים האסלאמיים אפשרות לעשות שם כרצונם. בנייה בלתי חוקית בהיקף עצום, התנכלות אלימה ליהודים שביקשו לממש את זכותם החוקית לעלות להר ולהתפלל בו, הרס עתיקות, תקיפת שוטרים ושריפת נקודת המשטרה במקום – כל אלה נעשו ונעשים במשך שנים, בלי תגובה הולמת.

ככל שישראל מגלה רפיסות בקשר לריבונותה בהר הבית ומאפשרת למוסלמים להשתלט עליו, כך המצב הביטחוני והמדיני נעשה גרוע יותר. החוצפה האסלאמית גוברת ומשתלטת על עוד ועוד שטחים. הגענו למצב שבו סכנה בטיחותית בנתיב הגישה לשער המוגרבים אינה מטופלת כנדרש במשך שנים בגלל וטו של המוסלמים.

שטח הר הבית עצמו לא היה קדוש למוסלמים מעולם, והם אף נהגו לאפשר לילדיהם לשחק שם כדורגל. רק מסגד אל-אקצא בדרום ההר ומבנה כיפת הסלע נתפסו כמקודשים. אבל בשנים האחרונות השם אל-אקצא הוסב לשמו של הר הבית כולו. וכך, כאשר יהודים עולים אל האזור המאוד מוגבל שלפי דעתם ההלכתית מותרת העלייה אליו לאחר טהרה במקווה, הם מואשמים בחילולו של אל-אקצא. מכאן המרחק קצר להצתת תבערה בקרב המוסלמים הקיצונים. במקום להדוף את החוצפה המוסלמית ולאפשר ליהודים עלייה ותפילה חופשית, משטרת ישראל עוסקת בהשגחה על העולים שלא ימלמלו חלילה איזו שהיא ברכת "שהכל" לפני שתיית מים, שהרי גם זוהי תפילה. גם כאשר פעיל הר הבית יהודה גליק סומן על ידי המוסלמים כיעד לחיסול ונורה בניסיון לרוצחו, רשויות השלטון הישראליות לא חשבו שיש להגיב על כך בהרחבת חופש הפעולה ליהודים בהר הבית.

גם השרה איילת שקד (שבאופן כללי עושה עבודה מצוינת עד כה) שגתה כאשר אמרה לאחרונה שיש לשמור על סטטוס-קוו בהר הבית ולכן אין להתיר ליהודים להתפלל שם. לא רק שמניעת תפילה במקום הקדוש מקוממת במישור המהותי, אלא שהסטטוס-קוו המקודש כלל לא קיים בהר הבית. לאורך שנים רבות המוסלמים כובשים שם עוד ועוד שטחים של שליטה ובעלות.

4

אם חפצי חיים אנו, ישראל חייבת להפגין נחישות ועוצמה שיגרמו לערבים להבין שהטרור לא יניב להם שום הישג ורק יפגע באינטרסים שלהם. מכיוון שגל הטרור הנוכחי התחיל בעיקר מירושלים, אין להסתפק בהטלת סגר חלקי בתגובה. יש להדק את אכיפת החוק במזרח העיר, ובמקביל לאשר סוף סוף תנופת בנייה יהודית בשכונות היהודיות באזור. יש לחזק את הנוכחות המשטרתית בהר הבית, להרחיק משם את כל הגורמים המסיתים, לאכוף את חוקי הבנייה בנחישות ולאפשר גישה חופשית ותפילה ליהודים. זוהי הדרך הנכונה לגדוע את היד האוחזת בסכין.

לתגובות: [email protected]