עסקנים מקומיים פועלים ביממות האחרונות להציל את בית הכנסת בעיר וישניובה שבפולין.
בית הכנסת בוישניובה הינו אחד משלושה בתי הכנסת הבנויים מעץ בפולין והיחיד ששרד כיבוש גרמני במהלך מלחמת העולם השניה.
במהלך השנים, בית הכנסת שנמצא ברשות הרשות המקומית הגיע למצב הזנחה כבד, וכיום אפילו קשה לזהות מה היה שימושו המקורי של הבניין. על פי דיווחים מקומיים ראש הכפר מחפש אמצעים כדי לשפץ את המקום.
בית התפלה בווישניובה נבנה לפני למעלה ממאה שנים, בחלקה שהיתה שייכת למשפחת פרבר. הבניין מעץ נבנה על תכנית מלבן. פני הבניין חולקו לשניים – אולם תפלות מרכזי ועזרת נשים.
במהלך מלחמת העולם השניה הבניין הושחת מבפנים על ידי הגרמנים. לאחר המלחמה הוא שימש כמחסן רהיטים ואחר כך הוסב לתחנת כיבוי אש.
עד אמצע שנות ה־ 80 בתקופה שבין שתי המלחמות התגוררו בישוב כפרי זה, המשמש מקום־קיט, קומץ יהודים. עיקר פרנסתם היתה על השכרת קיטנות, ניהול פנסיונים, חנויות ושרותי־מלאכה. בתקופת הקיץ היתה הכנסתם יפה יותר. אבל בדרך כלל היה מצבם הכלכלי של היהודים בגורה וישניובה ירוד. הישוב היה כפוף לקהילת טושין. היו שם בית־מדרש, מקוה וקופת גמילות־חסדים. עד פרוץ מלחמת העולם כיהן הרב משה יהודה קירשנבוים כרב העיר. בעיירה פעל תלמוד־תורה, ואף היה במקום סניף פעיל של אגודת־ישראל.
הצבא הגרמני כבש את גורה וישניובה עם פרוץ המלחמה בתרצ"ט. מיד התחילה רדיפת היהודים, שצורותיה לא היו שונות מהצורות המקובלות על הנאצים בשאר ישובי פולין. בערב יום־הכיפורים ת"ש נאסרו 10 מנכבדי החרדים בעיירה, ביניהם השוחט רבי לייב אהרונוביץ' הי"ד. בו ביום הועלו באש ספרי־התורה וספרי־הקודש שבבית־המדרש. הגרמנים כינסו את היהודים סביב המדורה, ציוו עליהם להתעטף בטליתות ולשיר. חודשים אחדים לאחר מכן גורשו היהודים מגורה וישניובה.
כל היהודים כונסו באחד הבניינים הציבוריים בעיירה, נרשמו, הורשו לקחת עמם צרורות־יד בלבד והולכו ברגל אל רוקיצ'יני שם נספו.