1. על מחבל שקם על אדם או כמה בני אדם לרוצחם נפש חל "דין רודף". כן, ככה ממש. הדין הזה שאסור אפילו להזכיר בעשרים השנה האחרונות.
אדם שרודף אחר אדם אחר להורגו מצווה מן התורה להציל את הנרדף, ואפילו במחיר חיי הרודף. אמנם על פי ההלכה יש לנסות להציל את הנרדף "באחד מאבריו" של הרודף. אולם, במקום שהדבר איננו אפשרי, יש להרוג את הרודף, ממש כך.
2. עם זאת, דבר אחד ברור. מרגע שנסתיימה הרדיפה אין שום היתר לאדם פרטי, ויהיה מי שיהיה, לפגוע ברודף. הענישה מסורה לציבור, לכלל, ולא לכל אדם שאוחז בידו (בדין, יש להדגיש) נשק להגנה עצמית.
גם כשמדובר באיש כוחות הביטחון, אין היתר לשום פגיעה שהיא מעבר לנטרול מוחלט של המחבל. לענישה, שחייבת לבוא, יש פרוצדורה משלה.
3. ענישה פרטית, פרטיזנית היא גם דבר לא מוסרי כשלעצמה, אבל היא גם פוטנציאל לבעיה חמורה הרבה יותר.
אם כל אדם ברחוב, שמחזיק נשק כראוי על מנת להגן על חייו ועל חיי זולתו, יהפוך תוך כדי אירוע בסערת ההתרחשויות והרגשות לשוטר, שופט ותליין, הסיכוי שיהרגו חפים מפשע, עולה באורח ניכר מאוד.
נכון, מחבל שנותר בחיים עלול להשתחרר מכלאו ביום מן הימים, עקב חולשת המערכת המשפטית והמערכת המדינית, אולם הדרך להתמודד עם הרעות החולות הללו איננה בדרך של עשיית דין עצמי ברחוב. הדרך להתמודד אתן היא בזירה הציבורית ובזירה המשפטית.
טוב שנזכור את דברי הרמב"ם בספר המצוות מצווה לא תעשה ר"צ "ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרג נקי אחד ביום מן הימים".
4. יתכן שמקרה כמו שקרה הלילה, שבו נהרג אדם אריתראי שככל הנראה לא היה קשור כלל לפיגוע עקב טעות בזיהוי, הוא בלתי נמנע. יתכן גם שלא.
דבר אחד ברור: אם יהיה ברור שמטרת הירי במקרים כאלו היא רק על מנת למנוע את הסכנה, הסיכוי שמקרים כאלו ישנו נמוך בהרבה. אם נלך בגישה שלפיה כל עובר אורח בשעת פיגוע הוא שוטר, שופט ותליין יהרגו כאן למרבה הצער עוד חפים מפשע.