מזה למעלה מ-15 שנים חוקר ד"ר ארנון גרוס את תכניות הלימוד במדינות המזרח התיכון וברשות הפלשתינית.
באחרונה השלים מחקר שבחן את רמת ההסתה במערכת החינוך הפלשתינית. על המחקר שאותו הכין למען המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון סיפר ביומן ערוץ 7.
ד"ר גרוס התבקש לפרט את מסקנותיו של המחקר בעיקר לנוכח תשומת הלב המיוחדת לה זוכה באחרונה מערכת החינוך הפלשתינית לאור מעורבותם של ילדים ונערים בגל הפיגועים הנוכחי.
כשהוא מנתח את התכנים העולים מספרי הלימוד של הפלשתינים מציג ד"ר גרוס מספר עקרונות מנחים מרכזיים ביחס לאחר, הישראלי, ולצורך להגיע לשלום איתו. הראשון הוא "דה לגיטימציה מוחלטת לנוכחות היהודית בארץ. אין להם, ליהודים, עבר בארץ הזו ואין להם מקומות קדושים בארץ הזו. המקומות הקדושים שלהם נגזלו מהערבים. שישה מיליון היהודים שחיים בארץ אינם מוגדרים כתושבי הארץ הזו. ערים ישראליות לא מופיעות על המפה. השם ישראל לא מופיע, אלא או פלשתין או מקום ריק. אין הכרה בזכויות היהודים בארץ הזו".
"העיקרוןו השני הוא דמוניזציה. ישראל היא מקור הרע. זיהיתי 36 האשמות שונות שמוטחות בישראל, החל מהכיבוש שהוא היסוד דרך גירוש עם שלם, מעשי טבח, רצח מנהיגים, גזילת מים, גזל התיירות והכלכלה ועד אחריות לאלימות בתוך המשפחה אצלם".
"הדמוניזציה איומה. אנחנו מוצגים כרוצחי ילדים. אין ולו ביטוי חיובי אחד כלפי ישראל והיהודים", מחדד ד"ר גרוס ומבהיר כי לעומת הגישה הזו במערכת הישראלית "יכול להיות שאצלנו ידברו על מלחמת השחרור שבה הערבים תקפו וכבשו ישוב כזה או אחר, אבל יש גם חומר אובייקטיבי על האיסלאם והערבים, יש גם סיפורים על ידידות בין יהודים לערבים. זה לא קיים בספרי הלימוד הפלשתיניים".
"היהודים לא מתוארים כאינדבידואל אלא כאויב מאיים. האינדבידואל היחיד הוא או חייל או מתנחל. אין שום קריאה לשלום ולפשרה עם היהודים. רק מאבק לשחרור פלשתין. אם חיפה ונצרת נלקחו על ידי היהודים ברור שמאבק לא ייגמר בשטחי יו"ש. המאבק כולל, והם גם לא אומרים שזה ייגמר ביו"ש".
מוסיף ד"ר גרוס ומתאר את העולה מספרי הלימוד הפלשתיניים ומספר על "טיפוח ערכי ג'יהאד כדבר החשוב ביותר ומרטיריות שמתקבלות כמסיבת חתונה. יש שיר שבו התלמיד מומרץ להיות שאהיד שימות מות גברים. בנוסף קיים נושא זכות השיבה כזכות קדושה שלא ניתן לוותר עליה. יש שירים רבים שמדגישים את אופי השיבה".
ומי עומד מאחורי תכנית הלימוד הזו? הרשות הפלשתינית, אך המימון להדפסת ספריה מגיע מבחוץ. "מדינות כמו בלגיה משתתפות בהדפסה", הוא מציין ומעיר כי "איטליה הייתה שותפה למימון בהתחלה אבל היא נסוגה כשהבינה את אופי הספרים. בלגיה המשיכה עד הסוף".
ד"ר גרוס מעיר ומציין כי עם השנים ניתן לזהות שינויים לטובה ושינויים לרעה בתוכן הספרות הלימודית ברש"פ. הדוגמא לטובה היא ספר מסויים שבו דף אחר דף נראות שתי מפות שיש עליהן את השם ישראל – תכנית שרון ותכנית אלון. באחת המפות מוסבר מהו הקו הירוק – הקו הדמיוני המפריד בין הכיבוש של 48 לכיבוש של 67. שניהם בגדר כיבוש. את השינוי לרעה ניתן לזהות בספר אמנות שבו נכתב על ירושלים שהיא קדושה לשלוש הדתות. התלמיד התבקש לציין לאילו דתות, אך כעבור זמן מה נמחקה השאלה הזו על מנת שלא תשתרבב גם היהדות לאחת הדתות שלהן קדושה מיוחדת בירושלים.