בתוך ימי הלחץ והפחד של התקופה הכואבת הזאת, שבה אנחנו חשים על בשרנו כי עומדים עלינו לכלותינו, זכיתי לרגע של חסד, של נחת יהודית טהורה.
נכחתי בחתונה קדושה ומלאת שמחה. אלו לא היו סידורי השולחנות או אוכל הגורמה שהפעילו עליי את קסמם. אלו היו שני צעירים, בני 18‑19, שהמתיקות והטוהר שלהם זהרו כמו יהלומים, בלי עין הרע.
שנים חשבתי שלהיות בחתונה של בעלי תשובה, שעזבו את עולם החול ובחרו להתחתן כדת משה וישראל כשהם ממש מבינים שזה אומר להכניס את השם יתברך לתוך הזוגיות, זה הדבר הכי מרגש בעולם. אז זהו, מתברר שטעיתי. להיות נוכח בחתונה של הילדים של בעלי התשובה שעזבו את עולם החול, זה הדבר האמיתי. בסימן טוב ובמזל טוב, ישראל יהונתן, בנם הבכור של רוני ונורית, חברים יקרים שלנו, התחתן בגיל 19 מינוס יום. חושבים שזה קצת מוקדם? כנראה שלא.
הכול התחיל לפני קצת יותר מחצי שנה.
נורית כתבה ב"המלך יעננו" שיהונתן סגר וורט. גל של שאלות, של בעלות תשובה שלא שמעו על המושג הזה בחיים, שטף את הטלפון. אחרי הסבר של נורית, שטף איחולים ולבבות הציף את הקבוצה. מאותו הרגע נורית שיתפה את כולנו בהכנות לחתונה, הגשמיות והרוחניות. לאורך החודשים האחרונים, בכל פעם שהיא סיפרה על עוד פרט, הדהים אותי ההבדל בין ההכנות לחתונה חילונית ובין ההכנות לחתונה חרדית.
אצל החילונים, אני ובעלי, כדוגמה קלאסית, מרגע הצעת הנישואין ועד לחתונה ההכנות מסתכמות בריב כלל-משפחתי. כל פרט זניח מפוצץ סעודות משפחתיות, כאילו דובר על גדר ההפרדה לפחות. עגלת קפה כן או לא, פרחים לעומת סידורי שולחן אלטרנטיביים, שמלת כלה נפוחה או נשפכת. במקרה הרע יש פיצוץ, במקרה הטוב סוגרים את השמיים לטיסות.
אצל החרדים, המאורסים הטריים סומכים ב‑100 אחוז על ההורים. הם מתעסקים בהכול: מהמפיות - לבנות מול אוף-וויט, דיג׳יי או כלי זמר, ועד להחלטות איך עוזרים לזוג להתאקלם בחייהם המשותפים פלוס ארגון ביתם החדש, כולל פוך אווזים טבעי או סינתטי.
המקום הזה, הבוטח, המאמין שההורים יעשו את הטוב ביותר בשבילם, מפנה את הזוג הצעיר מהטפל, וההכנה שלהם לחתונה מתמקדת לא רק בערב המרגש, שבואו נודה על האמת, הוא פסיק בחיים, אלא בעשרות השנים המשותפות הבאות עליהם לטובה. ההתמקדות שלהם מערב סגירת האירוסין ואילך היא בפנימיות. הם עוברים ממש בית ספר לנישואין. עובדים בלהכין כלי לקדושה חדשה, לשפע שיירד עליהם מתחת לחופה.
הכנה רוחנית
חודשים אני מתבוננת מהצד. מרגישה שזכיתי. זכיתי לראות את שלבי ההכנה הרוחנית הזאת, את בניית הכלי. זה היה כמו להתבונן באומן כדרות שמפסל כד על אובניים, לש את החימר כרצונו והופך אותו לכלי מושלם. זה בכלל לא מובן מאליו מבחינתי. מעולם לא נאמרה לי מילה על איך הופכים להיות אשתו של מישהו. מעולם לא לימדו אותי איך לשתוק, לשפוט לכף זכות, לדבר, לתת. ההנחה שזוגיות ארוכת שנים, טרום החתונה, היא הכנה נאותה לנישואין, שגויה לגמרי. אחוזי הגירושין מעידים על כך. יום אחרי החתונה נותרנו, בעלי הטרי ואני, עם מיליון מתנות להחליף ושום ידע לאן הולכים מכאן.
מכמות התמונות של יהונתן בימים לפני החתונה אני יכולה לעשות אלבום. אוסף זכויות, מצוות וחסדים: הולך לשמח חולים ונפגעי טרור בבתי חולים, הולך עם ארבעת המינים לזכות את הרבים בנטילת לולב, מקבל ברכות מצדיקים, יוצא מטבילה במקוואות, מתפלל בוכה, מתפלל בוכה מתפלל. לא מבזבז רגע, רוצה להגיע עם תיק מלא זכויות לאשתו, ולהגיד לה "זה הכול בשבילך". רומיאו היה מת להיות כזה רומנטי.
החופה הייתה מרגשת בצורה בלתי רגילה. חתונה יהודית למהדרין. מוזיקת כלי הזמר, השטריימלים, חליפות החסידים, הנשים הצנועות. גם אלו זרים בנוף עולמי הישן, אבל העירו את נשמתי כאילו שבה הביתה. יהונתן ושירה לא הפסיקו להתפלל ולבכות מהתרגשות. לא רק מתוך הבנת קדושת הרגע, אלא בגלל מחר. והיום שאחריו. והשנה שתבוא. החיים שיבואו. אולי הם רק בני 18‑19, אבל הם יודעים טוב יותר מהרבה אחרים מה זה אומר להיות מקודשים לחיים, זה לזו. אשריהם שזכו, אשרנו שזכינו, הלוואי שנזכה מכל יוצאי חלצינו.
ובחתונה הזאת פגשתי את האחת והיחידה. זו שטענה שיש לה ידיים שמאליות, ואני לא מאמינה למילה. זו שמקדשת שם שמיים, ומקרבת במתיקות פיה את בואו של משיח צדקנו. את הרבנית ימימה. היא טענה שהמתכונים מסובכים מדי ושאלה מה זה בכלל ריבת חבושים.
אז לכבודך, ימימה האהובה, מתכון הכי פשוט בעולם, אבל מנצח תמיד.
אדום ופשוט
סלט עגבניות
החומרים הדרושים:
עגבניות שרי
חופן גדול של כוסברה קצוצה
שתיים-שלוש שיני שום קצוצות
מי שאוהב חריף: חצי פלפל ירוק קצוץ
שמן זית, מלח וחומץ תפוחים
אופן ההכנה:
חותכים את העגבניות לפרוסות או לרבעים. כמה שתחתכו, ככה יאכלו.
מערבבים הכול יחד, וזהו. פשוט, ככה הבטחתי. אבל יוצא קסם. לא להתקמצן עם הרוטב. מאוד כיף לטבול בו את החלה.
לא להחליף בחומץ רגיל, אלא אם אתם רוצים שהחומץ יסיר לכם את האבנית מהקיבה. חומץ תפוחים הוא בריא, לעומת בן דודו הסינתטי. אפשר להשיג בסופרים ובבתי טבע.