היא נהגה להגיע לבתי נשות הקהילה ולתנות באוזניהן את צרותיה.
לא כולן היו מסוגלות לגלות כלפיה את הסבלנות הנדרשת לכך. וכך נדדה מלכה בין נשות הקהילה, עד שלבסוף נקשרה לאישה בשם עמליה שהייתה סבלנית מכולן.
מלכה נהגה להגיע עם ילדיה לביתה של עמליה בימי חול וגם בשבתות, התיישבה על הכורסה והשיחה כל מה שעל לבה. עמליה השתדלה להקשיב לצרותיה ולנחם אותה, ודאגה לכך שילדיה של מלכה ירגישו אף הם בנוח. הדבר לא היה קל ודרש מסירות נפש מצדה של עמליה, אבל היא עמדה היטב במשימה המייגעת.
כעבור כמה שנים עזבו מלכה ומשפחתה את הקהילה בעיר הדרומית ועברו להתגורר בקהילה במרכז הארץ. הסיפור חזר על עצמו. מלכה פקדה את בתי נשות הקהילה ונדדה מבית לבית עד שלבסוף התבייתה על ביתה של אשה בעלת מזג נוח בשם מרים, והגיעה אליה בקביעות עם ילדיה כדי להשיח את לבה ולתנות את צרותיה.
כעבור כמה שנים נאלצה מלכה לעבור שוב לעיר אחרת, והפעם ליישוב צפוני יותר. כשהייתה שם נהגה להתקשר אל חברותיה משכבר הימים, עמליה מהדרום ומרים מהמרכז.
יום אחד ראתה מרים תמונת מחזור של כיתת בתה רחלי שלמדה בסמינר למורות ושאלה אותה: "מי זאת הבחורה בתמונה לידך? היא נראית לי נחמדה מאוד".
"אה, כן", ענתה הבת, "זו שרהל'ה תמיר, באמת בחורה נחמדה".
"מה דעתך", אמרה האם בלחש, "אולי היא מתאימה ליוסי אחיך?"
"מה פתאום?!", קראה רחלי, "הם בכלל לא מתאימים. יוסי הוא טיפוס מופנם וקצת ביישן והיא להפך - מאוד חברותית".
"מה רע בזה?! זו יכולה להיות השלמה טובה", טענה האם.
"זה לא הכיוון של יוסי. אני לא מאמינה בזה".
הנושא ירד מהפרק, אבל לא מלבה של מרים.
כעבור יומיים התקשרה מלכה למרים. כתמיד החלה לתנות באוזניה את כל צרותיה ומרים האזינה וניסתה לעודדה. בשלב מסוים אמרה מרים: "נדמה לי שאת מכירה את שרהל'ה תמיר?"
"בטח!", קראה מלכה, "אני מכירה אותה מצוין. היא הבת של עמליה, חברה טובה שלי מדרום הארץ. למה את שואלת?"
"לא יודעת...", גמגמה מרים, "חשבתי על שידוך..."
"שידוך למי?", התעניינה מלכה.
"לבן הבכור שלי, יוסי. את זוכרת אותו?"
"בטח! שאני לא אזכור את יוסי?! הם זוג משמיים!"
"אבל רחלי בתי שלומדת איתה לא חושבת כמוך".
מלכה החזיקה בדעתה שמדובר בזיווג מתאים מאוד והשיחה הסתיימה.
מלכה לא הרפתה. היא התקשרה מיד לעמליה וסיפרה לה על שיחתן.
עמליה התעניינה מעט והשאירה את ההצעה בסימן שאלה.
כעבור כמה ימים מלכה התקשרה למרים וממש הפצירה בה שתבדוק פרטים לגבי שרהל'ה. מרים דחתה אותה, אבל ברבות הפצרותיה נעתרה. מה כבר יכול להיות, אמרה לעצמה, נעשה כמה טלפונים. היא התקשרה למספרים שקיבלה ממלכה ודמותה של שרהל'ה מצאה חן בעיניה. "מבחינתנו יש על מה לדבר", אמרה למלכה.
מלכה גלגלה את העניינים לפתחה של עמליה. עמליה התלבטה מאוד. היא לא החזיקה כל כך מחוות דעתה של מלכה. לעומת זאת ידעה היטב שמרים הייתה בשביל מלכה כותל מערבי בדיוק כמוה... אם יש לה כזאת סבלנות, הרהרה בלבה, בטח מדובר במשפחה טובה.
לבסוף נעתרה להפצרותיה של מלכה וקיבלה את הטלפונים לבירור על יוסי. בסופו של הבירור עדיין התקשו לקבל החלטה, למרות שהרושם בכללו היה חיובי.
מלכה המשיכה להתקשר מדי כמה ימים והפצירה בעמליה שייפגשו וכך יסתלקו מהספק. הדברים חלחלו לנפשה של עמליה והיא הסכימה לערוך פגישה.
מלכה הנלהבת החלה לנצח במרץ על מלאכת השדכנות. הפגישה הראשונה של יוסי ושרהל'ה נערכה בלובי של בית מלון תל אביבי. עוד באותו ערב טרחה מלכה להתקשר לשתי חברותיה כדי לשמוע איך הייתה הפגישה.
"מוצלחת, אני חייבת לומר", ניסתה מרים לא להפריז בהתלהבותה.
"אני חושבת שבסדר גמור", אמרה עמליה באותה נימה.
הפגישות המשיכו להתנהל בתיווכה הטלפוני הנלהב של מלכה עד לסיום הטוב. יוסי ושרהל'ה נישאו בשעה טובה ומוצלחת וגרמו אושר רב למשפחותיהם, ולא פחות מכך לשדכנית מלכה שהרגישה בחתונה כמלכה. מאז החלה להפנות את כל משאבי דיבוריה הלא מנוצלים לעסקי השדכנות ונחלה הצלחה מרובה.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]