עוד לא ברור אם גל הרציחות והניסיונות לרצח ייזכר כאינתיפאדת הסכינים או כאינתיפאדת הפייסבוק.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נטה בבירור לטובת האופציה השנייה, כאשר ביום שני השבוע כינה את סדרת הפיגועים "בן-לאדן פוגש את צוקרברג".
אבל למרות שהמפגש הזה אינו חדש והפייסבוק כבר כיכב באזורנו בימי האביב הערבי, משום מה שוררת כאן השתאות מכך שהרשת החברתית מנוצלת לצורכי הסתה ורצח. באמת אין מה להיות מופתעים, שהרי ארגון כמו דאע"ש מנצל זה מכבר את הרשתות החברתיות במיומנות רבה כדי להסית לרצח בכל העולם ולגייס תומכים נוספים לשורותיו.
ההשתאות נובעת מההנחה הבסיסית של האדם המערבי שהקידמה הטכנולוגית תמיד תעמוד לצדו מול כוחות השחור הברבריים. לפי התפיסה הזאת, ההצלחה לכאורה מובטחת בכל מקרה. אם הפרימיטיביים יישארו פרימיטיביים - אזי הם לא יהוו יריב שקול מול היתרון הטכנולוגי המערבי, אשר מתבטא בהפצצות מגובה רב או בסיכול ממוקד שמבוצע על ידי מזל"טים - כלי המלחמה האהוב על אובמה. והיה אם יתעקשו לחדור לעולם הטכנולוגיה - אז הם יהפכו למערביים. כי על מנת להצליח בעולם הטכנולוגי עליך להיות מערבי וליברלי, וגם פוטין והרוסים ילמדו את זה על בשרם בדרך הקשה.
ברור שמדובר בהונאה עצמית. הטכנולוגיה היא נייטרלית, ומשרתת את הטובים והרעים כאחד. כך למשל הסינים הם גם יצרני חומרה לאינטרנט וגם דואגים לכך שברשת לא יעלו רעיונות חתרניים נגד משטר האייתולות. האיראנים נמצאים על סף פצצה גרעינית בלי להתמערב, וכמובן קיימת גם צפון קוריאה עם פצצות הגרעין והטילים הבין-יבשתיים שלה.
שלא אובן שלא כהלכה - ברור שישראל חייבת לשאוף למצוינות טכנולוגית, וביתר שאת בעת שהעסקה השטנית עם איראן נכנסת לתוקף. אבל כשם שאי אפשר למנוע מהרעים גישה לטכנולוגיה חדשנית ושימוש בה, כך אסור לנו להותיר בידיהם את המונופול על הרגש - כולל זעם מוצדק ונכונות להקרבה.
המערב הפוסט-מודרני הוא חסר ערכים, ולכן אינו מוכן להתעמת עם מי שזומם להחריבו. התפרצויות זעם של היהודים מפחידות ומגעילות את יפי הנפש אצלנו. הריגת עובר האורח האריתריאי בבאר שבע הייתה אירוע טראגי, אבל אסור לבצע לינץ' משפטי במי שאחראים למותו אם סברו באמת ובתמים שמדובר במחבל. ספגנו לא פעם אבדות גם מאש ידידותית שניהלו אנשי ביטחון, כולל כנראה גם באותו פיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע. אנחנו במלחמה, ואסור לנהל אותה בצורה סטרילית. כן, צריך להגיב גם מהבטן ולא רק מהראש.
אין מוסר, יש אינטרסים
קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ביקרה השבוע בטורקיה והציעה לסולטן רג'פ ארדואן מתנות: מיליארדי יורו כסיוע כלכלי, והחייאת הדיונים על קבלת טורקיה לחברות באיחוד האירופי - הפעם במסלול מזורז.
הביקור וההצעה מוזרים בלשון המעטה. ראשית כול, טורקיה הולכת שוב לבחירות בראשון בנובמבר לאחר שתוצאות הבחירות ביוני לא אפשרו הקמת ממשלה, ועל פי הסקרים התוצאה הזאת עומדת לחזור על עצמה. פרט לחידוש העימות עם הכורדים, מפלגת הפיתוח והצדק של ארדואן מאבדת תמיכה, כאשר המיתון הכלכלי וגם הנוכחות הרוסית מעבר לגבול בסוריה נזקפים לחובתה. כעת באה מרקל וזורקת לארדואן גלגל הצלה שבועיים לפני הבחירות, והבורסה הטורקית מגיבה בעליות שערים.
התמורה שארדואן אמור לספק היא בלימה וויסות של זרם הפליטים לאירופה. בפרץ של נדיבות יתר, הסכימה מרקל לקלוט 800 אלף פליטים, כאשר כולם יודעים שבפועל המספר יכפיל את עצמו על ידי איחוד משפחות והתגנבות יחידים ברבבותיהם. מרקל כבר משלמת את המחיר בסקרים, בתסיסה בתוך מפלגתה ובהפגנות שחלקן הפכו לאלימות. טורקיה מארחת פליטים תוך שהיא משכנת אותם 70 נפש בתא ומכלכלת אותם בלחם ומים גרידא, לכן אין ספק שהם רוצים להמשיך הלאה - לאירופה עתירת התנאים הסוציאליים וארגוני זכויות האדם. מרקל רוצה שטורקיה תאפסן את הפליטים בתנאים טובים יותר, בתקווה להפחית את מספר המתדפקים על דלתות אירופה.
אולם ריח רע נודף מההצעה, פרט לעיתוי הבעייתי שייחשב להתערבות במשחק הפוליטי הפנימי בטורקיה. ראשית כול מדובר במהפך בעמדתה של מרקל, שבניגוד לשותפיה הסוציאל-דמוקרטים התנגדה לצירוף טורקיה לאיחוד, ולכל היותר הייתה מוכנה להציע לה שותפות מועדפת. לכל מדינה באיחוד יש זכות וטו על צירוף חברות חדשות, וברור שעמדת קפריסין לגבי צירופה של טורקיה תהיה שלילית. אולי מרקל סבורה שקפריסין היא דג רקק שאין להתחשב בעמדתו, והמדינות הגדולות באיחוד יכופפו לה את היד.
אבל המהפך הגדול ביותר הוא המהפך הסמלי. האיחוד האירופי תמיד הגדיר את עצמו בגאווה כמועדון שרק מדינות דמוקרטיות ראויות לבוא בשעריו. וכך ספרד, שידעה שכל עוד שולט בה משטר רודני אין לה כל סיכוי להתקבל לאיחוד, ביצעה בשנות השבעים מעבר למשטר דמוקרטי. ארדואן, בשיחה עם המלך הירדני עבדאללה, התרברב פעם ואמר שדמוקרטיה היא כמו נסיעה באוטובוס - כשאני מגיע לתחנה שלי אני יורד. ארדואן הגיע מזמן לתחנה שלו, ירד מהפוזה של אסלאם דמוקרטי שכה הרשימה את אובמה, והפעיל משטר אוטוריטרי למחצה. ממרום ארמון הנשיאות החדש שהקים, המתחרה בבזבזנותו עם ארמונות הסולטנים, הוא מפעיל את קמפיין הבחירות של מפלגתו, למרות שמשרת הנשיא מחייבת אותו לעמדה א-פוליטית. עם נתונים כאלה, איך מרקל יכולה להציע לו הליך הצטרפות מזורז?
מרקל נחשבה עד כה לאחת המתוקנות במנהיגי אירופה, אבל האינטרס העצמי באירופה גובר על כל שיקול מוסרי. משבר הפליטים משפיע גם על יחסי גרמניה ואיראן, ושר החוץ הגרמני פרנץ שטיינמאייר, שערך השבוע ביקור ממלכתי באיראן, ביקש ממארחיו להשפיע על אסד למתן את ההרג באזרחיו וליישר את ההדורים עם הסעודים כדי להגיע להסכם, כפי שעשו בהסכם ה"היסטורי" על הגרעין.
אינני מחדש דבר, אבל עם תחילת עונת החיסונים נגד השפעת, תמיד כדאי להתחסן מחדש מול אשליית אירופה הדמוקרטית והנאורה.