אזהרה: תמונות קשות בהמשך הכתבה!
אברהם אשר חסנו הי''ד, בן ה-54 מקרית ארבע, נמחץ למוות תחת גלגלי משאית עם לוחיות של הרשות הפלשתינית ביום שלישי, בצומת אל פוואר שליד חברון.
המשאית דרסה את חסנו לאחר שעצר את מכוניתו ויצא ממנה כשהוא מנופף במוט עץ (הרשויות סירבו לאפשר לו לשאת נשק, טוען מעסיקו לשעבר, ברוך מרזל).
על פי הדיווחים, חסנו הגיב על זריקת אבנים אל עבר רכבו, אך קיימת גם אפשרות אחרת, העולה מדברי אלמנתו, לפיה זיהה את נהג משאית כמי שניסה למחוץ את מכוניתו ביום שני, כאשר הוא ואשתו ישבו בה.
נהג המשאית, כך דווח, הסגיר עצמו אחר כך למשטרה הפלשתינית וטען כי הדריסה נעשתה בשוגג.
ברם, מניתוח צילומי סוכנות רויטרס בעת הדריסה, עולה לכאורה בבירור כי הנהג משקר, וכי למעשה, הוא הוציא להורג את חסנו בדם קר, לנגד עיניהם של עדים רבים, כולל הצלמים שמכרו את תמונותיהם לסוכנויות הידיעות.
הצילום הראשון מראה את הרגע שבו הצמיג הימני הקדמי של המשאית עומד לדרוס את חסנו, ששוכב על הכביש לאחר שהופל לקרקע ע"י פגיעת המשאית. המוט אותו אחז בידו לפני שבריר שנייה עודנו עף באוויר. בגדיו – מכנסי ג'ינס וחולצה סגולה – שלמים.
חשוב לשים לב לכך שגלגלי המשאית מכוונים ימינה (שמאלה, מזווית הצלם), וגם תנועת גופו של הנהג מצביעה על כך שהוא מסובב את ההגה ימינה.
גם בצילום השני חסנו שוכב על הקרקע, לפני הגלגל הקדמי הימני, אבל יש בו שני הבדלים משמעותיים, ביחס לצילום הראשון:
ההבדל הראשון הוא שהפעם, הגלגל מכוון לצד שמאל. שנית, בגדיו של חסנו כבר קרועים לגזרים. בכדי לשמור ככל האפשר על כבוד המת, ערכנו את הצילומים וטשטשנו חלקים מהם, אולם השארנו מספיק מהצילום המקורי בכדי להוכיח שהבגדים אכן קרועים באופן קשה.
פירוש הדבר שבעת צילום התמונה השנייה, חסנו כבר נדרס תחת גלגלי המשאית לפחות פעם אחת. אולם, אם המשאית כבר דרסה אותו תוך נסיעה קדימה, ולא נסעה אחר כך לאחור, היית מצפה שהקורבן ישכב מאחורי הגלגל – ולא לפניו.
לכאורה, המסקנה ההגיונית היחידה מהצילומים היא שהנהג שבר ימינה בכדי לפגוע בחסנו, ואז נסע רברס, מן הסתם שוב תוך כדי דריסה, ובעת צילום התמונה השנייה, התכונן לדרוס אותו שוב, הפעם כשהגלגלים מכוונים שמאלה.
צילומים נוספים מזירת האירוע, אותם לא הבאנו, מראים את חסנו שוכב על הכביש חסר הכרה, לאחר שרוב בגדיו נקרעו ממנו ומהחולצה הסגולה לא נותר כמעט כלום. מכאן שחסנו נדרס שוב, גם לאחר הצילום השני.
בצילומים אף נראה הנהג, כאשר הבעת פניו היא של שלווה וקור רוח והוא מביט קדימה, לכאורה לכיוון הצלם שמצלם אותו. באחד הצילומים אף נראה כי הוא מחייך קמעא.
האירוע כולו צולם פעמים רבות, ממספר זוויות, והצילומים הועברו לסוכנויות הידיעות. בהנחה שאכן היתה כאן הוצאה להורג באמצעות משאית, הרי שהיא היתה פומבית ונעשתה לעיני צלמי עיתונות. אולם הצילומים שהועברו לסוכנויות נבחרו כנראה בקפידה בכדי לא להראות את מה שבאמת קרה בצורה מספיק ברורה. לשם כך היינו צריכים לערוך עבודת בילוש וניתוח מסויימת.
כעת נשאלות השאלות הבאות: מדוע לא מודיעה המשטרה מיד כי אברהם חסנו נדרס בכוונה? מדוע לא תדרוש ממשלת ישראל את הסגרתו המיידית של הנהג הדורס לידי ישראל, אם הדבר טרם נעשה?
מדוע לא ייעצרו מיידית הצלמים, ששמותיהם ידועים, בחשד לסיוע לרצח ושיבוש חקירה? מה עושה ישראל כדי שכלל תושבי יהודה ושומרון, ואזרחים ישראליים בכלל, יוכלו להצטייד בכלי נשק להגנה עצמית, ולא ייאלצו להתמודד מול מחבלים צמאי דם בעזרת מוטות עץ?
ומדוע תמיד משתיקים אירועים מעין אלה "עד יעבור זעם"? האם לא הגיע הזמן בדיוק לזעם הקדוש הזה, של עם ישראל, שיראה כי כאשר אזרחינו נדרסים, כבודנו לא נרמס, ותגובתנו לא תאחר לבוא?