דביר קריב מתאר בספרו "יצחק - רצח רבין: הסיפור שלא סופר" איך נקלע במקרה למפגש עם יגאל עמיר מיד אחרי רצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין.
כצעיר בן 27, בתחילת דרכו בשב"כ, הוא היה דסקאי בעל תפקיד מאוד זוטר. "ליל הרצח, היה הפעם הראשון שעבדתי כ'שדכן מודיעיני' בחקירה. חיפשתי באותו ערב במה אני יכול לעזור, וכך הגעתי למתקן החקירה, וכשהגעתי אליו וראיתי את הרוצח, רק אז הבנתי את הסיטואציה", הוא מספר לערוץ 7.
היה מדובר ברגעים לא פשוטים עבור קריב, שברמה האישית הרגיש מחובר לרבין, שאף בירך אותו ביום חתונתו. "אני מוצא את עצמי בסיטואציה שמצד אחד יש את הרוצח שהוא זורח ומחייך מאוזן לאוזן, ואפילו צוחק, ואני מבין שאני נקלע לחקירה שהכותרת היא ללא ספק: 'הערב שבו שירות הביטחון הכללי כשל מכל הכיוונים'".
אז מה הוביל את קריב לפתוח בשיחה עם עמיר? "הסקרנות הטבעית שלי הובילה אותי לדבר איתו באותו לילה, שיחה קצרה, למשך כמה דקות בלבד, לפני שהתחילה החקירה. סוג של 'שיחת חולין', עד כמה שמצמרר לומר, שלא היתה לה מטרה מודיעינית".
ומה היה הרושם שנצרב לך בתודעה?
"המשפטים שלו היו נורא חדים, ציניים, בוטים ויהירים. הוא היה מאוד גאה במעשה שעשה, וחייך מאושר. אחד הדברים שהפתיעו אותי בלילה הזה, היה הרושם שהוא שידר: 'אני צודק, ייקח עוד טיפה זמן ואתה תשתכנע שאני צודק'. הוא נתן תחושה שהוא כל כך משוכנע בצדקתו שזה רק עניין של זמן עד שגם אני אבין את זה".
ומה עובר לך בראש מהשיחה הקצרה הזו?
"זה הכניס אותי למערבולת. בבוקר למחרת הגעתי בעצם לסוג של החלטה, שמה שנכון למדינה, מבחינת לשדר לרוצח פוליטי עתידי, מבחינת העונש הראוי והנכון, שהוא היה צריך להיות מחוסל באותה סיטואציה. אבל אני גם מגיע באותם רגעים להכרה שמה שנכון הוא שאני הקטן אקח אחריות ואעשה את מה שצריך לעשות, בתוך המתקן".
"זה נשמע היום 20 שנה אחרי, אולי הדבר הכי הזוי שאפשר להגיד, אבל אני משוכנע שכל אחד מקוראי ערוץ 7, אם היה נכנס לנעלי בסיטואציה הזו, לא היה חושב בצורה אחרת", אומר קריב.
ובאותה נשימה הוא מציין שהיה מדובר במחשבה בלבד. "מה שחשוב הוא לא רק מה עבר לי בראש אלא מה עשיתי עם זה. והתשובה היא: כלום. כל מה שעבר לי בראש, נשאר רק אצלי בראש. החקירה שלו התנהלה על פי הכללים והנהלים, שמרו על כבודו, ובכך הוכחנו שאנחנו יותר חזקים ממנו".
ככל שהשנים עוברות, תופסות תאוצה כל מיני תאוריות קונספירציה ולהן מקדיש קריב פרק שלם בספרו. "יש ארבע סיבות שהתאוריות הולכות ומתרחבות: הראשונה היא שהיה נורא קל לרצוח את רבין, מבחינת כמות האבטחה מול כמות האיומים. זה לא נתפס".
"הסיבה השנייה היא שככל הנראה היו אנשים שרצו להזין את הקונספירציה כדי להרחיק את האשמה מהם. השלישית, היא שכנראה טבע האדם הוא לא לקבל דברים כמו שהם נראים, אלא לנסות לחפש את הנסתר. להבין מה קרה מאחורי הקלעים שלא אומרים".
"הסיבה הרביעית, היא שאף אחד לא נתן בעצם תשובות, עד היום, מטעם גוף מוסמך שאמר שלא היתה קונספירציה. לא היה אף גוף שבא ואמר: 'תפסיקו לבלבל את המוח'. אין דבר כזה".
אחרי הפירוט קריב נחרץ מאוד. "מבחינה חקירתית, זו אחת הרציחות הכי ודאיות שיש. אם הרוצח היה מחוסל בערב הרצח, לא היה מי שיודה והיה אפשר לפתח תאוריות קונספירציה מפה ועד להודעה חדשה. אבל הרוצח יושב כבר 20 שנה ומודה".
קריב כאמור, המשיך עוד שנים ארוכות לקריירה בשירות הביטחון הכללי, ואמנם לא עסק בענייני חקירות אבל כן פעל בנושאים אחרים הקשורים לאיומים האידיאולוגיים מימין ומשמאל.
מה מוביל אותך להיחשף דווקא בעת הזאת, 20 שנים אחרי?
"ההבנה שהחברה הישראלית לא הפיקה את הלקחים מרצח רבין. מאחר ולא הפקנו לקחים, אז גם לא יישמנו אותם, והסכנה שיירצח פה שוב ראש ממשלה, תקפה וקיימת. יצאתי למסע הזה מתוך החשש שזה עלות לקרות שוב. אנחנו חייבים כחברה להתעורר, ועשרים שנה אחרי זה חלון הזדמנויות, ולהפיק את הלקחים".
אז מה צריך לשנות לדעתך?
"אחת הבעיות הגדולות של המדינה שהיא לא בוחנת את האיום האידיאולוגי מצד קיצונים, מעבר למה שעושה השב"כ. לראש הממשלה יש המון יועצים מול הנושא של טרור ערבי. נכון להיום יש יועץ אחד לראש הממשלה בנושא הזה על האיומים משמאל ומימין – וזה ראש השב"כ. היה צריך להקים גוש שיטפל באיומים האלה".
ומעבר לכך וזאת אולי מטרת המסע של קריב היא השינוי החינוכי. "אין מהלך חינוכי ב-20 השנים האחרונות, שאומר שיש ללבן סוגיות של אחדות עם ישראל, ליכוד השסעים בחברה הישראלית, ובניית מהלכים לאיחוד החברה. אנחנו לא מטפלים בסוגייה הזו. זה תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה להתעסק איתו".
"הגיע הזמן", הוא מצהיר, "שנתעסק עם זה. אני עוסק בזה מתוך הבנה שהדמוקרטיה הישראלית לא ברורה מאליה. לא נעשה מהלך גדול שבא שר חינוך ואומר הגיע הזמן להתחיל לדבר על החברה הישראלית פנימה".