ציפיתי לתומי (טוב, לא באמת ציפיתי, אבל לא חשוב) שנקבל מידע על ההסתה לאלימות בבתי הספר הערבים, על הקריאות של התנועה האסלאמית (תנועה של נושאי תעודות זהות ישראליות, כזכור. לא פלשתינים) להילחם ביישות הציונית.
קיוויתי למצוא לצד נתונים על 'תג מחיר' (הרי אני לא עד כדי כך תמים לחשוב שעל זה ידלגו...) גם נתונים על ההפגנות האלימות בנצרת וביפו, על הרגעים שבהם חיילי גלי צה"ל היו נצורים בתחנתם מחשש שיבולע להם אם ייצאו לרחובות יפו. תהיתי אם אראה איזכור כלשהו להתלהמויות מבית מדרשם של חברי הכנסת טיבי זחאלקה וזועבי שכולם ישראלים וממילא מהווים חלק מהשיח הישראלי שאמור להיכלל בדו"ח שכזה. ציפיתי וקיוויתי, אבל נכזבה תקוותי.
הנה לכם לשון ההודעה כפי שהועתקה גם על ידי מספר כלי תקשורת ישראליים ובקשתי מכם הקוראים היא לחשוב תוך כדי קריאה על הקשר האמיתי בין הנתונים לבין אלימות או הסתה:
22 אלף שיחות ופוסטים ברשת תמכו בתיאוריות קונספירציה והעלו שאלות סביב הרצח, מתוכם כ-9000 גולשים חושבים שיגאל עמיר חף מפשע ורובם אף טוענים כי על הרצח אחראים השב"כ, המאבטח של רבין או טוענים למעורבות ישירה של פרס ברצח. 200 גולשים סבורים כי רבין עדיין חי. 1,800 גולשים קוראים לשחרורו של יגאל עמיר, או מדברים בשבחו ומציינים את הרצח כהישג חיובי.
עד כאן לשון ההודעה ויתכן שפגשתם אותה ואת הקביעות שעולות ממנה בכלי התקשורת שלנו.
עכשיו רבותי, אולי תסבירו לי ברצינות מה הקשר בין פרסומים המטילים ספק באמיתות הגרסה הרשמית על רצח רבין לבין אלימות והסתה? נגד מי מסיתים פה בדיוק? מה כאן הסתה? מה אלים בזה? מי בדיוק שונא כאן את מי? אני מתקשה להבין.
רבותי אנשי קרן ברל כצנלסון ומנסחי הדו"ח הזה, שאלות צפות במקום שבו אין תשובות, וטוב יהיה אם נושאי דגל השאיפה לשיח חופשי בין אוכלוסיות בישראל גם יאפשרו חופש אמיתי שכזה, ידונו ויתווכחו ישיבו ויאפשרו לשאול ולא יכתירו כל מי שמעז לחשוב אחרת כמסית, שונא ואלים.
אגב, אני עדיין מחכה לפרק המיוחד בדו"ח שיעסוק בשנאה המופנית לעבר היישות הציונית, זו שברל כצנלסון דגל בה כל כך, מערביי הארץ הזו.