את המדינה מייצג בדיון עו"ד אבינעם סגל אלעד, אשר הסביר בתשובה לשאלתה של השופטת נאור כי חומר הראיות בתיקים השונים לא צורף לתשובת המדינה, מאחר שמדובר בחקירות שעדיין מתנהלות וקיים בעניינן חיסיון.
בהמשך דבריו הסביר עורך הדין מטעם המדינה כי הטענה שהרס בתים יוצר הרתעה בקרב מחבלים מבוססת על חוות דעתם של גורמי הביטחון.
עורך הדין המייצג את משפחות המחבלים טען בפני השופטים כי מדובר בצעד חפוז שבוצעה בצורה לא ראויה. נציין כי הגנת משפחות המחבלים ממומנת ומבוצעת בידי ארגון השמאל הקיצוני "המוקד להגנת הפרט".
לדבריו, "מדובר בהריסות לראווה. הסירוב לתת זכויות מינימאליות מבטא חוסר כבוד לזכויות של בעלי הבתים ושכניהם".
אחת מעורכות הדין של המוקד להגנת הפרט אמרה בדיון "אני מתכוננת לדיון ורואה בעיתון הארץ שרוצים להקים בתי משפט צבאיים". השופט סולברג קטע את דבריה ושאל "את מתכוננת לדיון או קוראת עיתון".
עורכת דין נוספת שמייצגת משפחה אחרת טענה שמדובר בעונש לא חוקי, "לא כל האמצעים מקדשים את המטרה. מדובר בהריסה של בתים של בני משפחה ולא רק של החשוד". השופט מלצר שב ושאל האם בני המשפחה הניאו את המחבל או בדיעבד הצטערו על הרצח, ועורכת הדין השיבה "זה לא רלוונטי ואין לי תשובה".
עורכי הדין מטעם המשפחות טענו עוד, כי הריסת הבתים תביא לירידת ערך של דירות אחרות באותם בניינים, וכי ההחלטה על ההרס התבצעה מאחר שהפלסטינים "שקופים" עבור הרשויות במדינה.
נזכיר כי העתירות שהוגשו לבית המשפט עוסקות בהרס בתיהם של החבלים שהיו מערובים בשורה של פיגועים בהם נרצחו יהודים, ביניהם בין השאר, בני הזוג הרב איתם ונעמה הנקין הי"ד, הרב נחמיה לביא הי"ד, אהרון בנט הי"ד, דני גונן הי"ד ומלאכי רוזנפלד הי"ד ואחרים.