למה לא נתנו לנו לדבר?

דבורה גונן, אמו של דני גונן הי"ד, לאחר הדיון בנושא הרס בית רוצחי בנה: אם היו פועלים מיד אולי היינו חוסכים הרבה דם.

בני טוקר , ט"ז בחשון תשע"ו

ההורים השכולים התייצבו הבוקר (חמישי) בבית המשפט העליון כדי להשתתף בדיון בעתירות שהגישו משפחות המחבלים נגד הריסת בתיהם.

דבורה גונן, אמו של דני גונן הי"ד, הנרצח הראשון בגל הטרור המתמשך, שוחחה עם ערוץ 7 מיד כשיצאה מאולם הדיונים, והביעה צער על כך שלא ניתנה לבני המשפחות זכות דיבור בדיון.

"אני עדיין מקווה שנקבל את זכות הדיבור", אמרה גונן לערוץ 7. "אנחנו עדיין לא יודעים לאן נושבת הרוח, הם מדברים על נזק לרכוש, אצלנו אלה החיים. אני רוצה שהשופטים יבינו שיש כאן אנשים שאיבדו חיים, שאיבדו את היקר להם ואת זה צריך לקחת בחשבון. המטרה שלי בהגעה לכאן היום, היא שהשופטים יבינו שערך החיים חשוב יותר".

גונן מקווה שהשופטים יקבלו את תשובת המדינה ויאשרו את הרס בתי המחבלים, "אני מאמינה שהרס הבתים זה חלק ממערך ההרתעה מול המחבלים המרצחים כדי למנוע את הפיגוע הבא. אני לא מתערבת בשיקולים של בית המשפט העליון, אבל כאן מדובר על פעולה שנועדה להציל חיים ולמנוע את הרצח הבא".

בהמשך העריכה גונן כי לו הייתה מדינת ישראל פועלת אחרת היו נמנעים פיגועים רבים, "בני היה מהנרצחים הראשונים בגל הטרור הזה, כל רצח מחזיר אותנו אחורה. היום אנחנו כאן המשפחות השכולות ואנחנו מחזקים אחד את השני. אבל אני חייבת לומר בתור אם שכולה, אם מדינת ישראל הייתה פועלת אחרת אחרי הרצח של דני ומלאכי, אולי הדברים היו נראים אחרת ואולי היינו יכולים למנוע את כל הדם שנשפך".