התחלה: מרחשוון תשט"ו, תל אביב. בכור ואחריו שתי אחיות. ההורים, ילידי תל אביב הקטנה, החליטו לצאת אל ההתיישבות. המשפחה השתקעה בכפר ורבורג, כך שמגיל שלוש הוא מושבניק. ילדותו עברה עליו בין לולים, פרדסים ו"כמעט כל סוגי החקלאות האפשריים".
האפשריים: ההורים ניסו בכל כוחם לעסוק בחקלאות, אבל "היו קשיים נוראיים". בדיוק כשהירקות היו על סף קטיף, החמסין גרם להם לקמול; לפני שיווק הלול פתאום כל התרנגולים מתו, ואם כבר הצליחו לשווק, לא היה לסחורה מחיר הוגן. "היו מצבים שלא היה מה לאכול בבית". האב ניסה עבודות בתחומים נוספים, עד שהחל לעבוד בבנק, שם הגיע לתפקיד מנהל סניף. אמו הייתה נוסעת באוטובוסים עד ירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה. היא הייתה מורה "ועשתה דברים גדולים".
גרעין תורני של משפחה אחת: המשפחה הייתה דתית, אבל המושב לא. האב הקים את בית הכנסת, והחזיק את המניין בשבתות. ההורים לקחו סיכון בגידול הילדים באווירה כזאת, אבל "יש סייעתא דשמיא מיוחדת לשליחים".
לימודים: בית הספר היסודי בר אילן בכפר סבא. שאר החברים במושב למדו בבית ספר אחר. המנהל, ישראל אלכסנדר, היה דמות מיוחדת שקשרה את כל התלמידים לארץ ישראל וירושלים באמצעות שירים והצגות, ובמיוחד כשהיה בכיתה ז', אז שוחררה העיר.
תיכון: ישיבת נחלים בתקופת הזוהר שלה, "בפנימייה אמיתית שבה היו יוצאים הביתה פעם בשלושה שבועות". המגמה הייתה ריאלית פיזיקלית, ו"היו חבר'ה טובים". אחד מהחברים האהובים הוא ד"ר אברהם ליפשיץ. "למדנו ברצינות אבל גם עשינו טיולים בכל ארץ ישראל הגדולה".
תנועת נוער: בני עקיבא, בסניף המפד"לי הוותיק בכפר סבא. ההליכה לסניף בשבת ארכה שעתיים. "זה לא היה קל, אבל זה מאוד הוסיף וחישל".
ממבט ראשון: במסגרת השיטוטים בארץ הוא הגיע לישיבת 'מתנחלי חברון' שבדיוק הפכה לישיבת ההסדר בקריית ארבע. "הרגשתי שהגעתי למקום הנכון הרוחני, הנפשי והאנושי ביותר שאפשר לדמיין". הוא למד במחזור ב' "באווירה מאוד מיוחדת של התעלות, אמונה, הגשמה וחלוציות". התלמידים הבוגרים והשיעורים אצל הרב צבי יהודה קוק הותירו רושם עמוק. ואז פרצה מלחמת יום כיפור.
יום כיפור: בתחילת המלחמה הוא היה בחי"ר. "היינו קו הבלימה האחרון של הסורים לפני עמק הירדן". בהמשך הועברו למוצב 'אפריקה' והחזיקו את הקו המערבי של תעלת סואץ, ולבסוף עברו הסבה זריזה לשריון והצטרפו לשאריות של גדוד 77. "היינו שם חצי שנה, בתוך סוריה. היה חורף מאוד קשה של שלג, בוץ וארטילריה".
בחזרה לקריה: עם שחרורו החלה הפעילות האינטנסיבית לקראת כניסה למגורים בחברון. "עליי הטילו להיות אחראי על הנוער בקריית ארבע". עם קבוצת החניכים נמנו רוני אלשיך ואחותו טלי, חנן ערמוני, אביה של נעמה הנקין הי"ד, וגם בניהם של הרבנים לוינגר, ולדמן ועוד. הוא לקח את כל החבורה לעלייה המפורסמת לסבסטיה בחנוכה ולטיולים בשומרון.
בית החיים: אחרי ששרה נחשון התעקשה לקבור את בנה הקטן בבית העלמין העתיק בעיר, ובכך פרצה את הדרך, החל שיקום בית העלמין. "פרופ' טבגר, שהיה פרופסור לפיזיקה, מונה לשומר בית הקברות. הוא מצא שרידי מצבות וכך התאפשר לשקם ולשחזר אותן". בהמשך החל הפרופסור לחפור בדיר בהמות שהיה פעם בית הכנסת אברהם אבינו. "היו מאבקים לא קטנים על הרשות לחפור", עד שהאישור לכך התקבל מדרגים גבוהים ולא צפויים.
לא צפויים: שר הביטחון שמעון פרס וראש הממשלה יצחק רבין. "הוצאנו טונות של אשפה, ובראש השנה תשל"ז התחלנו להתפלל שם". אחרי הכרזה על השטח כאזור צבאי סגור ומאבקים נוספים, עומד היום בית הכנסת "בלב הרובע היהודי העתיק בעיר". הייתה זו "זכות גדולה להיות חלק מזה" והיה גם שכר בעולם הזה.
השכר: ההיכרות עם ציפי, רעייתו. במהלך הוצאת הזבל הרב, הוא חלה בצהבת ואושפז בבית החולים מאיר. חבר שחיכה זמן רב לשדך לו את ציפי, מצא הזדמנות. השניים נישאו בקריית ארבע. מסדר הקידושין היה הרב לוינגר, ובאירוע נכחו כל ראשי גוש אמונים. ציפי היא גננת משנת תשל"ז ועד היום, "ורבים מבני קריית ארבע עברו אצלה".
הברכה: שמונה ילדים, ו"עוד לא הגענו לשני מנייני נכדים" אבל הם קרובים. חמישה מהילדים נשואים ומתגוררים באלון מורה, ירושלים קריית ארבע וחוות מעון. "אנחנו גם שומרים על קשר חם עם הסבתות ברחובות ובכפר ורבורג".
מדרשת חברון: הוא הקים אותה עם חברים נוספים ועשה בה 20 שנה בכל התפקידים, עד שהתמנה לעמוד בראשה. "היה לי ניסיון מסוים בהדרכה, אבל קפצנו אל הלא נודע". המדרשה עוסקת בטיולים, סיורים באזור, סמינריונים וגם השתלמויות מורים. כמדרשה הם גם השתדלו לעסוק במחקר, "והדבר הכי חשוב שעשינו זה מחקר מערת המכפלה, כולל התגלית ההיסטורית של המערה עצמה".
התגלית: אחרי חמש שנים של הכנות, בליל סליחות באלול תשמ"ו, תוך כדי פעולות הסחה הוסרה הרצפה במערה, "וגילינו את החלל עצמו. שם מצאנו חרסים מתקופת בית ראשון וגם מערה כפולה מתקופת האבות, שהיא ככל הנראה מערת המכפלה".
דובר גוש אמונים: בשנת תשד"מ עבר גוש אמונים את משבר המחתרת, ובמידה רבה המזכירות התפרקה. "זו הייתה תקופה מאוד טראומטית". הרב לוינגר בנה את המזכירות מחדש והוא הפך לדובר. תשע שנים אחר כך היה לדובר היישוב היהודי בחברון.
תקשורת: "עומדות לפנינו אימפריות אדירות ואני מרגיש כמו הילד שעומד עם האצבע בסכר". ביישוב לא תמיד מסכימים איתו על החשיבות של הדיאלוג עם התקשורת, כי מבחינתם לא משנה מה חושבים עליהם. "עם זאת היישוב צבר הישגים תודעתיים".
ההישגים: בשנים שאחרי הטבח במערת המכפלה היישוב נאבק על עצם קיומו. "עבדנו כמו משוגעים והצלחנו ליצור חזית שלא מקיפה את כל העם, אבל כוללת ציבור ימני, מסורתי ודתי. ואלה הציבו כעובדה שהיישוב קיים ואי אפשר לשנות את זה".
נתניהו: "האכזבה הקשה ביותר הייתה שהוא מסר את רובה של חברון. עם זאת נקבע בהסכם בינלאומי שיש יישוב יהודי בעיר". שלושה כוכבי זמר חסידי חיברו שירים לחברון במהלך השנים, והציבור הדתי מחובר לעיר. עכשיו עובדים על חיבור כלל העם. "בוועד של היישוב מבינים שצריך לפתח שפה חדשה ויכולות חדשות".
תתחדשו: השנה חודש המוזיאון בבית הדסה, ולסיור התווסף מיצג אורקולי מרגש "שמדבר בשפה הישראלית ולא הדתית". קהלים מגוונים שבאים לסייר ולצפות "מתרגשים עד דמעות".
שבת חברון: היוזמה נולדה כחלק מהמאבק על קיומה של ההתיישבות בעיר. בשנה הראשונה היו 1,000‑2,000 איש, "ולאט לאט זה התגבש למשהו שכבר הפך לחלק מלוח השנה של הרבה מאוד יהודים". השבתות האלה מתקיימות כבר 20 שנה, בהן להערכתו עברו בעיר חצי מיליון יהודים.
תוכנית כבקשתך: בשבת הזאת לא רק שאפשר למצוא אורחים בכל פינה, אלא גם הרצאות שיחות ופאנלים בהשתתפות אישי ציבור וח"כים, וגם דורון שפר והראל חצרוני ופעילויות לנוער. "זה הפנינג המוני של כל האוונגרד ההתיישבותי האידיאליסטי". ועל כולם עולה מעמד הקראת פרשת חיי שרה במערה. "זה משהו שצריך לחוות כדי להבין".
אקדמיה: התואר הראשון בגיאוגרפיה והשני בהיסטוריה של ארץ ישראל. שניהם נלמדו בירושלים. את התואר השלישי במחלקה ללימודי ארץ ישראל בבר אילן הוא התחיל אשתקד, כשבאותו זמן מסתובבים בקמפוס שלושה מילדיו. אחת שלמדה לתואר ראשון, ושניים לתואר שני. "חוויה מיוחדת".
המצב הביטחוני היום: "קשה, אבל אנחנו רגילים לעמוד מול אתגרים". האתגר הזה של שליפת סכינים הוא חדש, אבל לא מרתיע. "לא באנו לכאן כדי לחיות חיים קלים. היו מקרים שקרו ממש קרוב לבית שלנו, אבל הרוח איתנה". כל השנים התנגד היישוב למיגון וליווי מכל סוג. "בטווח הארוך זה הוכיח את עצמו".
אם זה לא היה המסלול: בשנות התיכון הוא היה משוכנע שהוא עתיד להיות מהנדס טילים או אווירונאוטיקה. "אני מודה לה' על המקום שאליו הוא הביא אותי, כי לשבת כל יום במעבדה או ליד מחשב זה מעניין, אבל לא כמו העיסוק שלי היום". וגם "יש פה פעילות מאוד משמעותית שזכיתי ואני זוכה לקחת בה חלק".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: מאזין לחדשות של שבע, עובר על כותרות, שותה קפה ומסיע ילדים אם צריך. התפילה מתבצעת במניין 'ישני חברון' במערת המכפלה שמתחיל בשמונה וחצי. "הוא נועד לקלוט את הנשמות האבודות והמאחרים".
מוזיקה: בעיקר קרליבך, אבל גם ישראלי חסידי ואפילו קלאסי, בעקבות אחת מבנותיו שלמדה את התחום.
שבת: מניין קרליבך במערה, שהוא נמנה על מייסדיו. התפילה אורכת שעתיים והיא כוללת שירים וריקודים. "הרבה מאוד קבוצות מגיעות לשבת לחברון, והמניין הזה הוא אחת הסיבות לכך". ארוחת שבת נאכלת עם אורחים קרואים וגם מצטרפים, והסעודה מגוונת. בבוקר התפילה היא במניין ישני חברון, שמתחיל בתשע. גם בסעודת הבוקר יש אורחים, ובמהלך השבת הוא מצטרף לאחד הסיורים בעיר. סעודה שלישית ארוכה ומלווה בשירי נשמה, והשבת נחתמת בהדחת הסירים.
אחזקת הבית: אחראי על שטיפת הבית והדחת הכלים ביום שישי, ומלבד זה משתדל לא לעשות יותר מדי בלגן ולא להביא יותר מדי ספרים הביתה. "בשניהם אני לא מצליח".
עתים לתורה: "לומד אבל לא מספיק. וזה אחד הדברים שחסרים לי, זה תחום שראוי להשתפר בו".
אוכל: בתחום מאכלי שבת "כל מה שאשתי עושה זה טעם גן עדן". וביום חול: סנדוויץ' חביתה או כריך עם טחינה ועגבנייה הם בהחלט מעדן ראוי.
פנאי: החיבה לטיולים נשארה מימי המדרשה. הוא עדיין משתדל לקיים סיורים לימודיים במרחב שמסביבו וגם לטייל עם המשפחה.
מפחיד: פעמיים הורידו אותו מהגג. הראשונה בימית והשנייה בשירת הים. "הצל המאיים של התהליכים האלה לא מרפה. צריך להאמין, להשתדל ולהתפלל".
דמות מופת: אביו נפטר לפני חצי שנה, ויום אחריו הלך הרב לוינגר לעולמו. שני האישים היו מאוד משמעותיים בשבילו. "מאבי למדתי חריצות, מנהיגות ותפילה". והרב לוינגר היה "עמוד האש לפני המחנה". לא היה קל לעבוד איתו, "אבל זו הייתה חוויה ולמדתי ממנה המון. בניגוד למה שאנשים חושבים, הוא תמיד רצה לחבר את העם וארץ ישראל ולמפעל ההתיישבות".
משאלה: "גאולה שלמה" והיא כוללת את כל העמים, כולל השכנים. בשנים האחרונות הוא עובד על הידברות עם השייח'ים והמנהיגים האזורים, כדי לעקוף את הרש"פ וליצור שיח וחיים משותפים.
כשתהיה גדול: השאיפה היא "להיות משוחרר מכל ענייני הציבור השוטפים, להקדיש את הזמן ללימוד, להרצאות, לבילוי עם המשפחה ולטיולים. לעסוק במחקר של ארץ ישראל ולהיות בין אלה שמחברים בין העם והארץ בכל המובנים".
ofralax@gmail.com