לעמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון 'הארץ', יש קשרים טובים מאוד עם צמרת בה"ד 1, בית הספר לקצינים של צה"ל.
כל זה כמובן נאמר לזכותו של אחד מבכירי העיתונאים בישראל. הקשרים האמיצים של בכירים בבה"ד 1 עם עמוס הראל, כתב של עיתון השמאל, לעומת זאת, הם לכל הפחות עניין מעורר מחשבה.
קחו למשל את יהונתן ברוך טל, צוער מהנח"ל החרדי שהודח בשבוע שעבר מקורס הקצינים. הצוער הודח בבוקר וכבר בצוהרי אותו יום חשף זאת הראל באתר 'הארץ'. על פי הדיווח של הראל, שנמסר מפי "קצין בכיר בצה"ל", טל אמר לחבריו ביציאה מהרצאה ביום הזיכרון לרצח רבין כי "את רבין אפשר היה להרוג כבר הרבה שנים קודם, כי השתתף בירי התותח שבו נרצחו יהודים על הספינה אלטלנה", והוסיף כי "כבר אז רבין עשה את הטעות שלו". הקצין אמר להראל כי אמירתו של טל היא "קיצונית ורעה". הראל גם ידע, כבר בצוהרי אותו היום, להביא הערכות מפי מפקדיו הישירים של הצוער המודח.
אך ממכתב ששלח עורך דינו של טל, איתמר בן גביר, אל הרמטכ"ל גדי אייזנקוט מקבלים הדברים שהתפרסמו פרשנות אחרת. על פי הצוער, לאחר שיחה שבה הצדיק המג"ד את הירי על אנשי ספינת האצ"ל אלטלנה שעליו פיקד רבין, העיר טל באוזני חבריו כי בתקרית המכוננת הגיבורים היו אנשי הספינה שלא השיבו אש. לו היו עושים כן, אמר טל, היה רבין יכול למצוא את מותו כמח"ט צעיר כבר בראשית ימי המדינה. עו"ד בן גביר כתב כי "לא מדובר באמירה מסיתה אלא לכל היותר פרשנית", וכי "במדינת ישראל, גם בצה"ל מותר לא לאהוד דמות פוליטית". עורך הדין הוסיף שהדחתו של טל לא רק "גרמה לו עוול אלא הייתה בניגוד לחוק". הוא הזכיר כי המדינה נאלצה לפצות בארבע מאות אלף שקלים מורה שהודח מתפקידו בנסיבות דומות.
התשובה, קצרה, רדודה ומתנשאת, הגיעה מאל"מ רונן מנליס, עוזרו של הרמטכ"ל. "אדם שחטא באמירות מהסוג שנאמרו על ידי הצוער אינו ראוי להיות מפקד ולוחם בצה"ל", כתב מנליס מבלי שטרח לפרט מה בדיוק אמר מרשו של בן גביר. הוא הסביר לעורך הדין כי תוכן הפנייה מעיד על "חוסר הבנה של עקרונות היסוד הדמוקרטיים ומיקומו של צה"ל במדינה".
בן גביר תמה על נוסח התשובה שקיבל. התכתבות עם עורך דין היא בדרך כלל עניינית הרבה יותר. אם לא לשם הכבוד, אז לפחות ליתר ביטחון. אלא שכעבור זמן קצר נפתרה התעלומה. תוכן המכתב של אל"מ מנליס התפרסם בטורו של הראל במהדורת סוף השבוע, יומיים אחרי שנכתב בלשכתו של הרמטכ"ל. כל מי שמכיר את שגרת העבודה העיתונאית של טורי סוף השבוע, יודע שסביר להניח שאת המכתב קיבל הראל כבר באותו היום. בטור של הראל נכתב כי לשכת הרמטכ"ל המליצה לצוער ול"עורך דין הכהניסט... לעשות שיעורי בית ולחדד ידיעותיהם בדמוקרטיה". המסקנה הבלתי נמנעת היא כי המכתב לא הודלף להראל בדיעבד, הוא נוסח בלשכת הרמטכ"ל כשהציטוט בעיתון 'הארץ' עומד מול עיניו של הקצין הבכיר.
בן גביר טרח ושלח ללשכת הרמטכ"ל מכתב נוסף ובו דרישה לתגובות לטענותיו. הוא ביקש הפעם "לנסח אותן בסגנון ראוי, בכבוד ראוי, ובעיקר להשיב לי לגוף הדברים ולא לנסח את התשובות כאילו אתה מנסח מודעה לעיתון 'הארץ'". ליתר ביטחון הוא הדגיש כי מכתבו נשלח במסגרת מיצוי ההליך המנהלי טרם פנייה לערכאות, ושהתשובה תצורף להליכים שהוא מתכונן לנקוט נגד צה"ל בפרשה. כך שבניסוח המכתב הבא, יעמוד לעיני בכירי צה"ל גם בית המשפט ולא רק העיתונאי עמוס הראל.
מסתתרים מאחורי בג"ץ
לא קל היה לראות את העימות של שופטי בג"ץ עם האם השכולה דבורה גונן בשבוע שעבר. קשה גם לשאת את המגעים המשפטיים המייגעים בדרך להריסת בתי מחבלים בשעה שהרחובות בוערים. קשה עוד יותר לדמיין מה היה קורה לו היה שופט שמזוהה כימני מנסה שוב ושוב להתנקש בהחלטות ממשלה מגובות בהכרעות קודמות של בג"ץ, בדומה לניסיונות של שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן לפסול את הריסת הבתים.
אבל יש לא מעט צדק בדרישה של שופטי בית המשפט הגבוה לצדק מהממשלה להגיש להם את התאריכים של הריסת הבתים בפועל, לאחר שאלו אושרו במערכת הביטחון ואושררו על ידי החלטות בג"ץ. אחרי הכול, גם השופטים דורשים מעט צדק, והם מסרבים להיכנע לספין של הקואליציה הרופסת של נתניהו, כאילו מערכת המשפט היא שמונעת מדיניות ישראלית תקיפה ואפקטיבית נגד הטרור, כמו בכל נושא דחוף אחר על סדר היום.
הון ושלטון
המסר בהצעת חוק הצהרת הון של בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה וברשויות המקומיות, שהתקבלה בראשית השבוע בוועדת השרים לענייני חקיקה, חשוב לא פחות מהיישום שלו בשטח. ההצעה שיזם ח"כ בצלאל סמוטריץ' בסיוע התנועה למשילות ולדמוקרטיה, קובעת כי שופטים ופקידי מדינה בכירים יידרשו להפקיד הצהרות הון עם מינויים לתפקיד, בעת פרישתם ואחת לשנה.
חוק שחוקק לפני יותר מעשרים שנה חייב את ראשי הערים וסגניהם להפקיד הצהרות הון, אך משום שבחוק לא נקבעו סנקציות למפירים, נותר ממנו לא יותר מעניין שמבקר המדינה מקונן עליו מעת לעת. חברי הכנסת והשרים מחויבים גם הם להגיש הצהרות הון מכוח כללים שקבעה הכנסת, אך שום גוף אפקטיבי אינו מבקר את ההצהרות והן נותרות חסויות. רק בית משפט יכול לדרוש לקבל אותן, מן הסתם במקרים שבהם מתגלה שחיתות. הצעת החוק, שהפכה לממלכתית השבוע, חסרה גם היא סנקציה ישירה על פקיד ושופט שלא ימלאו אחר החוק. אך היא מונעת את קידומם של שופטים ובכירים שלא יגישו את הצהרת ההון.
החיסרון הנוסף בחוק הוא שכמו במקרה של נבחרי הציבור, לא הוגדרה במסגרתו מערכת שמבקרת את הצהרות ההון, כזו שיכולה לאמת את ההצהרות, לגלות קפיצות לא מוסברות בהונם של פקידים ושופטים, להרתיע ולהתריע מפני שחיתות.
אבל גם המסר חשוב. השיח הציבורי נוטה, שלא בצדק, לראות בפוליטיקאים את המושחתים הפוטנציאליים שטובת עצמם קודמת לכול, ובפקידים - סמכות מקצועית חפה מאינטרסים אישיים ומשחיתות. החוק של סמוטריץ' מזכיר כי על כל בן אליעזר, אולמרט או הירשזון, יש לא מעט פקידים שהונם גדל בנסיבות עלומות.
צו קפקאי
השימוש בצווים מנהליים נגד פעילי ימין הולך ומתרחב, ואיתו גם השרירות שמרשות לעצמן הרשויות לנהוג במי שזכויותיו הוגבלו בלא משפט. כך למשל מצא את עצמו שילה בן שי, צעיר כבן עשרים, בסיטואציה שכמו נלקחה מספריו של קפקא.
בן שי גדל בבית הוריו בקריית ארבע. בשנה שעברה פרש כנפיים ועבר להתגורר ביחידה ששכר במושב אשתאול, אך בקיץ האחרון שב לקן המוכר והנוח בקריית ארבע. החליט מי שהחליט, בשל ראיות השמורות עמו, להוציא נגד בן שי צו הרחקה מאזור יהודה ושומרון. ומכיוון שצו מנהלי מוצא באופן חד צדדי ובלי שימוע, טעה לחשוב שהצעיר עדיין מתגורר ביחידה באשתאול. לפיכך נכתב בצו ההרחקה המנהלי של אלוף פיקוד המרכז כי מרדת החשיכה יהיה בן שי במעצר בית לילי במושב.
יומיים לפני ראש השנה האחרון התקבל הצו אצל בן שי. הוא ניסה להסביר לשוטרים את הבעיה, אך הם השיבו שלא הם הכתובת אלא אלוף הפיקוד. לפיכך מיהר עו"ד מנשה יאדו, שנשלח מטעם ארגון 'חננו', וכתב אחרי החג ללשכת אלוף הפיקוד כי בן שי אינו מתגורר בכתובת כבר למעלה מחודשיים, והצו אינו בר ביצוע.
ממשרד היועץ המשפטי של פיקוד המרכז מסרו לעו"ד יאדו שהם הבינו את הבעיה והם מחפשים פתרון. בעוד בפיקוד המרכז מחפשים פתרון משפטי, בן שי חיפש פתרון דיור לאחר שהורחק בצו מבית הוריו. בחודש וחצי האחרונים הוא נדד מחבר לחבר, מבית לבית. ובשבוע שעבר, כשישן אצל חבר, הגיעו בלשי תחנת רחובות ועצרו אותו.
הם החזיקו בידם את הצו המקורי וטענו שהפר אותו, שהרי הוא לא ישן באשתאול. הוא הובא בפני שופט בית משפט השלום בראשון לציון עמית מיכלס להארכת מעצרו. השופט תמה על כך שבמשך חודש וחצי לא מצאו בפיקוד המרכז זמן לתקן את הצו השגוי, אך קבע גם שהשגיאה בצו אינה מאיינת אותו. במין פשרה בין הרצוי למצוי הורה לשחרר את בן שי, ובלבד שיודיע למשטרה היכן הוא עומד ללון. למשטרת ישראל הוא הורה לפנות בהקדם לאלוף הפיקוד ולבקש צו מתוקן.
כעבור שלושה ימים שוב עצרה המשטרה את בן שי, ולמחרת הביאה אותו בפני השופט זכריה ימיני בבית משפט השלום בפתח תקווה. לטענתה, בן שי מסר שיהיה בכתובת מסוימת ביד בנימין, אך למחרת בלילה לא היה שם. עו"ד עדי קידר, שייצג את בן שי, טען בפני השופט כי הצעיר נאלץ לנדוד ממקום למקום אך יידע את המשטרה בכל לילה היכן הוא עומד לשהות. השופט ימיני בירר ומצא כי השוטרים לא עשו דבר כדי לאמת את טענתו של בן שי כי הוא הודיע מבעוד מועד למשטרת רחובות על מקום לינתו החדש. הוא גם מצא כי למרות ההחלטה של השופט מיכלס, המשטרה לא פנתה לאלוף הפיקוד כדי שייתקן את הצו. הוא שחרר את בן שי, ובלבד שימשיך לעדכן את המשטרה במקום שבו הוא עומד להעביר את הלילה.