תארו לעצמכם שהחלטתם לעבור דירה, אבל הילד שלכם בן השמונה מתנגד מהטעם שהחברה החדשה לא תואמת את תפיסת עולמו וההחלטה לא נעשתה לפני שנשמעה דעתו ובהסכמתו.
על פי החוק שהציע חבר הכנסת יואב קיש, הילד יוכל לקבל סעד מבית המשפט ולהתנגד למעבר. החלטתם שבבית שלכם האינטרנט מסונן? אתם לא מאפשרים תכנים בעלי אופי לא תורני? שוב יוכל הילד שלכם לקבל סעד מבית המשפט ולעמוד על זכותו לחופש דת ומצפון.
החוק נדחה השבוע בהצבעה בכנסת על חודו של קול. אולם מכיוון שיש מי שמנסים לקדם אותו כבר כמה שנים, חשוב להבין את משמעותו.
בבסיס התפיסה של החוק המוצע עומדת התפיסה של הילד במרכז, כבעל זכויות חוקיות המחויבות להיות ממומשות, וההורים כאחראים למימוש זכויותיו. האם זו תפיסת העולם של המשפחה היהודית אלפי שנים? האם תפיסה כזאת תשמר את היציבות של התא המשפחתי ותאפשר להעביר את הערכים והתכנים של התורה לדורות הבאים על בסיס כבוד וסמכות בין-דורית? המשפחה כיחידה בפני עצמה, כמרכיב הבסיסי בבניית האומה הישראלית, הפכה להיות מקבץ של יחידים שאחראים לא לפגוע זה בזכויותיו של זה.
המצב שבו הצעת חוק שכזו שעוברת ועדת שרים, שחברים בה שרים שהמשפחה היהודית חשובה להם, דורש העמקה בתהליך.
נתחיל מההתחלה: החוק שהסדיר את מערכת היחסים המשפחתית חוקק בתשכ"ב (1962) ועיקרו היה הגדרת ההורים כאפוטרופוסים על ילדיהם. החוק קבע כי על החלטות ההורים לכוון לטובת הילד. בתשמ"ט (1989) חתמה מדינת ישראל על אמנת זכויות הילד של האו"ם. בהמשך לחתימה משרד המשפטים יזם הקמת ועדה שתבחן את התאמת החוק הישראלי לאמנת האו"ם. שתי ועדות מונו: הראשונה, בראשות השופטת סביונה רוטלוי שעסקה במערכת היחסים המשפחתית. דיוני הוועדה ארכו שש שנים והשתתפו בהם עשרות מלומדים, אולם למרות הדיון על מבנה המשפחה בישראל, על פי פרסומי הוועדה לא נכחו בצוות רבנים ודיינים. ועדה שנייה הייתה בראשות פרופסור שניט ועסקה ביחסי הורים וילדים לאחר גירושין.
התהליך המרתק התחולל בוועדת רוטלוי. הוועדה המליצה לבטל את התפיסה של ההורים כאפוטרופוסים, לשנות את המושגים מ"סמכות ההורית" ל"אחריות הורית", כשהאחריות משמעותה אחריות למימוש זכויות הילד. הילד הפך להיות ישות משפטית בעלת רשימה של זכויות שאותן הוא יכול לתבוע בבית המשפט. לשונו של תזכיר החוק שמבוסס על ועדת רוטלוי היא "עסקינן אפוא, בשינויים ערכיים ומוסריים משמעותיים – שכוללים גם מעבר טרמינולוגי ממונחי חובות וזכויות הוריות שבחוק הכשרות המשפטית (סעיף 15) למונח אחריות הורית – אשר טומנים בחובם הטמעה של תפיסה נורמטיבית חדשה אודות מהות היחסים בתוך המשפחה כבסיס לכל הסדר משפטי בעניינים שבין ילדים והוריהם".
למעשה, בחסות ועדה תמימה הפך החוק לכלי להטמעת תפיסת עולם חדשה. מקורות היניקה הם מאמנת האו"ם. אפשר לומר שתפיסת המשפחה היהודית מתעצבת מחדש ממקורת תרבותיים שפירקו את התא המשפחתי וצמצמו את הילודה. למעשה, ועדת רוטלוי הגדירה את החקיקה החדשה ואת ביטול החקיקה הקודמת כמהפכה של ממש.
ועדת שניט עסקה בהיבטים של מקרי גירושין, ובין היתר בשאלות המשמורת על הילדים. ההיבט הזה של החוק לכאורה אין בו עניין מהותי למבנה המשפחתי, וממילא הוא אינו מעורר סערה ציבורית. שתי ועדות אלו נכרכו בחוק אחד. הפנים הנגלות והמובלטות של החוק עסקו בהיבט של יחסים לאחר גירושין, אבל היסוד המרכזי של החוק שמשמעותו הוא שינוי המבנה המשפחתי הוסתר מעיני הציבור. ועדת שניט סללה למעשה את הדרך לוועדת רוטלוי לעבור מתחת לעיני הציבור.
זו הסיבה כנראה שבממשלה לאומית ויהודית חוק כזה הצליח לעבור ועדת שרים.
החוק אמנם נעצר, אך במקביל יש צורך ליצור חלופה אמיתית הבוחנת את זכויות הילד דרך עיניה של מדינה יהודית.
הכותב הוא ראש בית המדרש לתורת המדינה בישיבת בית אורות