הגירוש מגוש קטיף
הגירוש מגוש קטיף צילום ארכיון: אליעד לוי

למעלה מעשור אחרי העקירה מגוש קטיף הושלמה סאגה משפטית בה תבע שלמה ווסרטייל, חקלאי מגוש קטיף וכיום מנהל מוזיאון גוש קטיף שבירושלים, את המדינה.

התביעה הוגשה בעקבות היעלמותן של שלוש מכולות, ובהן ציוד חקלאי רב שהמדינה התחייבה לפנות מאזור הגוש שנעקר.

בראיון ליומן ערוץ 7 שוחחנו עם בא כוחו, עורך הדין יובל גנן, איש הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, שסיפר על המהלך המשפטי ועל החקיקה הדרקונית שנועדה לנקות את המדינה מאחריות לאבדן מסוג זה.

"הימים היו הימים שלאחר הגירוש", מספר עו"ד גנן המזכיר את תקופת התפר שבין גירוש המשפחות לסגירת הגוש לחלוטין. בתקופה זו "הייתה התגייסות רבתי כדי להציל את הרכוש שנותר מאחור. המדינה העמידה לרשות המפונים מכולות להוצאת התכולה מהגוש. גם ווסרטייל עשה כך ולרשותו הועמדו מספר מכולות להכנסת מפעל החיים החקלאי שלו".

"באחד הימים", ממשיך גנן לספר "כשהגיע לשם גילה ששלוש מהמכולות נעלמו". היה זה בימים שבהם קיבלו החקלאים היתר מיוחד להיכנס בבוקר לאזור הגוש, להסדיר את ענייני הציוד ולצאת מהאזור בשעות הערב.

כאשר גילה ששלוש המכולות העמוסות בציוד חקלאי יקר נעלמו הגיש תלונה לאחר שפנה למפקדי הצבא האחראים. "התלונה נרשמה אבל שום דבר לא קרה".

שבע שנים לאחר הגירוש הגיש ווסרטייל תביעה נגד המדינה בדרישה לפצות אותו על אבדן הרכוש שהיה באחריותה. מנגד, מספר עו"ד גנן, טענה המדינה כי אין לה אחריות לאבדן. זאת על סמך סעיף בחוק ההתנתקות ובו נקבע שלמדינה אין אחריות לאבדן ופגיעה ברכושם של המפונים.

אל מול טענה זו הציג עו"ד גנן סעיף נוסף בו נקבע בחוק כי המדינה היא שתפנה בעצמה את המיטלטלים. "בית המשפט קבע שיש סתירה בין שני הסעיפים", הוא מוסיף ומספר. "קדמה לכך ועדת החקירה הממלכתית, ועדת מצא, שקבעה שאם המדינה קבעה שהיא אחראית לציוד הרי שהיא אחראית גם לציוד שנעלם".

בעקבות הדברים נקבע כי אכן על המדינה לפצות את ווסרטייל בסכום של כשמונה מאות אלף שקלים ולהוסיף על כך את עלות הוצאות המשפט כ-140 אלף שקלים נוספים.

עורך הדין גנן נשאל מדוע המתין ווסרטייל שבע שנים עד להגשת התלונה. תשובתו היא שהדבר נובע מאופיו האישי של ווסרטייל שהתקשה לראות את שמו מתנוסס על תיק משפטי כווסרטייל נגד מדינת ישראל.

בדבריו מדגיש עו"ד גנן כי הפיצוי שאותו קיבל ווסרטייל אינו אלא פיצוי קטן לעומת הנזק המלא שנגרם לו ולמפעל חייו, הן בממד הפיזי והן בממד הנפשי רגשי.

ומה באשר לחקלאים אחרים שנפגעו גם הם באופן דומה? עו"ד גנן מציין כי אמנם יש כאלה, אך מאחר וחלפו שבע שנים הרי שחוק ההתיישנות אינו מאפשר תביעה דומה. בדבריו הוא מעיר כי בעבר המדינה פיצתה באופן סמלי עקורים שהתלוננו על אבדן רכוש בעל ערך נמוך הרבה יותר אך בעל ערך סנטימנטאלי כאלבומי תמונות משפחתיים וכיוצא באלה, אך לא מעבר לכך.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו