שמעתי את הטענות, ואני לא לגמרי מזדהה איתן. דווקא לאחרונה גלגלצ מציגה יותר מוזיקה מזרחית, אך תמיד יש מקום לעוד. אני לא ממוקם בתחום המזרחי, כך שאיני יודע בוודאות, אבל כמאזין לתחנה אני מרגיש שיש יותר מקום למוזיקה מסוג זה.
אני חושב שככל שהמוזיקה הישראלית תושמע יותר מאחותה הלועזית, כך ייטב. נתוני ההאזנה המרשימים של גלגלצ מחייבים אותה להעדיף מוזיקה יהודית וישראלית ביחס שונה ממה שקורה היום, בהשוואה למוזיקה הלועזית. כשזה יקרה, יתפנה יותר מקום למוזיקה היהודית. גלגלצ נחשבת תחנה נחשקת ורצויה, אמנים רוצים להיות מושמעים בגלל הרייטינג וגם כי אין שם פרסומות. לפי שיטת הפלייליסט הנוכחית, שיר יכול להיות מושמע ארבע פעמים באותו היום, ובלילה יושמע פעמיים.
אשר לפלייליסט עצמו, כל אמן יגיד שברגע שהוא בפנים, הכול בסדר. לטעמי, לשיטה הנהוגה יש יתרונות אך גם חסרונות. חלק מכוח התחנה ומהצלחתה נובע מבחירת השירים המושמעים; כל שיר עובר ועדה המחליטה על גורלו. בכל יום שלישי כוססים האמנים את ציפורניהם עד להחלטת הוועדה. אם שיר שנידון בוועדה לא התקבל, זאת כביכול 'נקודה שחורה' המכתימה את הקריירה של האמן.
'תוכו רצוף', למשל, נחשב מקרה נדיר. השיר יצא לפני שלוש שנים ולא עבר את הוועדה; הוא כנראה לא התאים להם. בהמשך הוצאתי סינגלים אחרים והופעתי ברחבי הארץ, ובפועל זה קידם את השיר ההוא, הראשון. גם סביב השיר החדש, 'מקשה אחת זהב', אירע מקרה נדיר. הוא נכנס לפלייליסט עוד לפני שיצא לאוויר העולם, ללמדך שאין חוקים בפלייליסט.
המוזיקה היהודית נמצאת ברגע נכון. הנהלת הוועדה השתנתה לאחרונה, וכעת יש יותר פתיחות למוזיקה יהודית. חנן בן ארי, יונתן רזאל ואהרון רזאל פורחים יחד עם הראפ הישראלי. אני שמח שבגלגלצ אכן נותנים לנו במה.
ישי ריבו