אחרי שכבר הכינו אותנו לשיחה צוננת נוספת בין ראש הממשלה לנשיא אובמה, הליטופים ההדדיים בין השניים אילצו את הפרשנים לספק הסברים - כל אחד על פי השקפת עולמו - להפתעה שפקדה אותנו.
אם למשל נאמין ל'הארץ', נתניהו סוף סוף גילה את אמריקה ואת ברק אובמה שהוא באמת ידיד ישראל, ומשם החלו הדברים לזרום.
יש להעדיף הסברים אחרים. שינוי הטון ביחס לישראל מתאים ללוח הזמנים האלקטורלי בארצות הברית, כאשר נותרה פחות משנה לבחירות לנשיאות. גם היחסים בין אובמה למשפחת קלינטון ידעו עליות ומורדות, אבל במפלגה הדמוקרטית משוכנעים שאין מועמד חלופי להילארי קלינטון.
הבחירות ב-2016 חשובות לא רק משום שנבחר נשיא חדש, אלא משום שהמפלגה הדמוקרטית בבעיה. היא אולי חזקה מהרפובליקנים במישור הכלל ארצי, אבל במשך תקופת אובמה היא איבדה מושבים בסיטונאות במרוצים לקונגרס וכן בשלטון המקומי. כתוצאה מכך, הספסל של המפלגה הדמוקרטית הצטמק, ובמיוחד כאשר מדובר במועמדים צעירים מבטיחים. אם המפלגה תאבד את הבית הלבן היא תהיה בצרות צרורות. אם תזכה בניצחון סוחף במרוץ לנשיאות, הדבר עשוי להשפיע לטובה גם על המרוצים האחרים ולהעניק לדמוקרטים סיכוי לכבוש מחדש את הסנאט.
למרות שהוא מנוע מלרוץ לקדנציה נוספת, גם מורשתו של אובמה עומדת למבחן בבחירות הקרובות. ברור שאם הרפובליקנים יכבשו את הבית הלבן, הדבר יתפרש כהצבעה נגדו, למרות המסורת הוותיקה בפוליטיקה האמריקנית להעביר את הבית הלבן למפלגה היריבה אחרי ששהתה שתי קדנציות באופוזיציה. המועמדים הרפובליקנים המובילים כבר הכריזו שהם יערכו שינויים בתחומים אשר נחשבים ל"הישגים" הגדולים ביותר של נשיאות אובמה – חוק ביטוח הבריאות הממלכתי וההסכם עם איראן. הגברת קלינטון, בעודנה מאותתת שהיא תהיה יותר קשוחה מאובמה כלפי איראן, הביעה תמיכה בהסכם. לכן משבר חדש ביחסים עם ישראל לא ישרת את אובמה והדמוקרטים - במיוחד אותם דמוקרטים שהעניקו תמיכה לאובמה בהסכם עם איראן וספגו ביקורת מצד חלק מתומכיהם היהודים.
אפשר גם לטעון שהמפה האזורית משפיעה לטובת קירוב עמדות בין שתי המדינות. נתניהו הגיע לבית הלבן ביום שבו התרחש פיגוע בירדן, ובעוד אנו נתונים תחת הרושם של הפלת המטוס הרוסי בסיני על נוסעיו וצוותו. על פי ה'וושינגטון פוסט, נתניהו ואובמה דנו באריכות בנושא המצרי. הפיגוע בסיני, יותר משהוא מעשה נקם ברוסים על התערבותם בסוריה, מהווה מכה רצינית לענף התיירות במצרים האחראי ל-11 אחוז מהכנסות המדינה ומספק אחוז דומה של תעסוקה.
אם יווצר במצרים תהו ובהו נוסח סוריה, אנו נהיה כבר במשחק אחר שיגמד את הנעשה בסוריה מבחינת כמות הפליטים והאיום על המערב. מצרים אינה שותפה למאבק בטרור האסלאמיסטי בסוריה ובעיראק, אבל היא פעילה מאוד בלוב. אם היא תיכבש מבפנים כל צפון אפריקה תהיה מאוימת, ומשם השער לאירופה פתוח - כפי שמתרברבים האסלאמיסטים. הפיגוע בירדן, שבוצע בידי שוטר ירדני, מזכיר שגם במשטרים ערביים בטוחים ויציבים כביכול מצויים כיסים של פנאטיות. בנסיבות כאלו, ישראל נראית כמנייה יותר בטוחה.
אין אינטלקטואלים בימין
הניסיון לטרפד את מנויו של רן ברץ כאחראי על מערך ההסברה מתבסס על חטטנות יתר בפייסבוק ודברים לא מחמיאים שפרסם נגד שני נשיאים - ריבלין ואובמה. קראתי את מה שפרסם ברץ על ריבלין. הדברים הם אנמיים לעומת המתקפות שהתפרסמו על משה קצב עוד בטרם התפוצצו הפרשיות שבגינן עבר ממשכן הנשיאות למעונו הנוכחי.
כשנבחר, חטאו העיקרי היה שמנע במועמדותו את הכתרתו של שמעון פרס. לגבי אובמה הדברים שכתב ברץ היו יותר חריפים, אבל כנים. הסכם הגרעין האיראני, ויותר מכך הדרך שבה שווק על ידי ממשל אובמה, אכן כלל בתוכו גרעין של אנטישמיות.
אילו היה מדובר בכל מדינה אחרת מלבד ישראל, ספק רב אם אובמה היה חותם הסכם דומה עם מדינה החותרת להשמדתה, ושבעקבות ההסכם תוכל לקדם יותר את שאיפותיה השטניות. הניסיונות להשתיק את המחאה היהודית על ידי הכפשת המתנגדים להסכם כבעלי נאמנות כפולה הפועלים לסבך את ארה"ב במלחמה נוספת למען ישראל, גבלו אף הם באנטישמיות.
מנגד, הייתה זו לא פחות מהיועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס, שטענה שנתניהו הסית נגד אובמה והיה אפילו על סף שימוש במלה המתחילה באות N - כאשר הכוונה הייתה למילה 'NIGGER' - כושון. כך לפחות על פי ספרו החדש של דניס רוס "נדונים להצלחה" על חוסנם של היחסים בין ארה"ב לישראל. ברור שליועצת לביטחון לאומי יש השפעה על קביעת המדיניות יותר משיש למסביר רן ברץ.
העליהום של השמאל על ברץ לא נובע רק מתוך הרצון המוכר לפגוע בנתניהו. פועל פה מניע יותר עמוק. כאשר אורי אורבך כתב את הטור הסאטירי שלו בביטאון 'נקודה', כותרת המשנה האירונית הייתה "אין סאטירה בימין". השמאל רצה להציג את הציבור שלנו כפנאטים חסרי תרבות ונטולי חוש הומור. רן ברץ, בעל הנתונים האינטלקטואלים והאקדמיים, מציב איום דומה על השמאל המעדיף לראות ביריביו עדר מוסת ונבער, ולכן מופעל נגדו חיסול ממוקד.