סוגיית היום שאחרי שחרורו של יונתן פולארד, הצפוי לצאת מכלאו ביום שישי בשבוע הבא, הייתה גם היא על סדר יומם של נתניהו ואובמה בפגישתם השבוע.
אחד מתנאי שחרורו של פולארד מחייב אותו להישאר בגבולות ארצות הברית חמש שנים לאחר השחרור. ואולם לאחר הפגישה בין השניים סירב נתניהו להתייחס לסוגיה. מנגד הבהירו בבית הלבן כי עמדת הנשיא אובמה נותרה בעינה, ואין בכוונתו להתערב בעניין.
"עקשנות לא מובנת"
איסור האמריקנים על פולארד לעלות לישראל לאחר שחרורו, וכן האיסור להתראיין לתקשורת, לצד ההבטחה הישראלית להימנע מחגיגות בולטות מדי סביב השחרור, מותירים טעם מר של רצון אמריקני לפגוע בפולארד ולהשפילו. התחושה הזו קיימת גם אצל מי שעמד בעבר בראש השדולה למען פולארד, שר החקלאות כיום, אורי אריאל.
"העקשנות של הנשיאים האמריקנים שלא לחון את פולארד כל השנים, בלתי מובנת. עלה על כולם דווקא הנשיא קלינטון, שהבטיח לראש הממשלה נתניהו בקדנציה הראשונה שלו בהמשך להסכמי וואי שפולארד יחזור איתו במטוס, אבל חזר בו בגלל לחץ פנימי אמריקני. זו הפרה לא מקובלת של הבטחת נשיא. קשה להבין את זה, אבל לצערי הרב עברנו על כך לסדר היום. הנשיאים שאחריו המשיכו באותה מסורת. רק השבת מקצרת את תקופת המאסר שלו. מועד השחרור נופל על שבת ולכן הוא ישתחרר יום לפני, ביום שישי. כך נחסכה ממנו ישיבה בכלא שבת נוספת".
אף על פי שהעמיק חקר בפרשה ונחשף לו מידע רב על אודותיה, השר אריאל עדיין לא קיבל הסבר מניח את הדעת להתנהלותם העקשנית של נשיאי אמריקה בעניינו של פולארד. "אני חושב שהאמריקנים מתנהגים כאן בשרירות לב ובאפליה קשה מאוד כלפי פולארד, נוכח מרגלים אחרים שעשו דברים חמורים הרבה יותר והשתחררו אחרי שבע-שמונה שנים".
את המגבלות המוטלות על פולארד ועל הציבור בישראל, הנדרש לשמור על פרופיל נמוך בעת השחרור, רואה אריאל כהתעמרות מיותרת. "אכן יש כאן מהלך נוסף אחרי שלושים השנה בכלא, שמגבילים אותו ואת משפחתו באופן חמור. אני לא מבין את זה. זה במסגרת כל הדברים הלא נכונים שהאמריקנים עשו. אני מקווה שבעוד שנה, כאשר יהיה נשיא אחר, הוא יסכים לשחרר אותו מכל ההגבלות ויאשר לו לעלות לארץ ישראל, כפי שהוא רוצה וכפי שראוי".
סיכום שנות מאסרו של פולארד מניב מסקנה לא נעימה – הקמפיין הנרחב שקרא לשחרורו וגייס אליו תומכים רבים בארץ ובעולם, אזרחים כמנהיגים, לא הוביל ולו להקלה שולית בתנאי מאסרו וכמובן לא באורך תקופת המאסר. כשהוא מתבקש לשים את האצבע על הטעויות שאולי נעשו בדרך, אומר השר אריאל כי להערכתו "טעויות לא עשינו, אבל העובדה היא שלא הצלחנו. החלפתי את מיקי איתן בראשות השדולה, ואחריי הגיעו אנשים חשובים שפעלו בשיא הרצינות, חברי הכנסת שקד ושי. כולנו מאוד התאמצנו ועשינו דברים שבחלקם לא נכון לספר עליהם בכלי התקשורת, ואחרי כל זה לא הצלחנו".
עם זאת הוא מוסיף כי לטעמו שורש הכשל נמצא בימים שלאחר מעצר פולארד. "יכול להיות ששם היו טעויות מסוימות. אני אולי לא מכיר את כל הפרטים, אבל אני מכיר די טוב את הסוגיה. מכאן התגלגלנו לכעס האמריקני, וכשעובדים בחרון אף זה לא תמיד הגיוני ולכן לא תמיד ניתן לקבלה ולהבנה".
"שלא לחגוג יותר מדי"
תנועות הנוער של הציונות הדתית, רבנים מובילים, ישיבות ואולפנות היו חלק בלתי נפרד מהמאבק לשחרור פולארד, ויש הסבורים שהבידול המגזרי הזה היה בעוכרי המאבק. אריאל מבהיר שלא הייתה כל כוונה למתג את המאבק כציוני-דתי, אך "לצערנו, האחרים פחות באו ואז נוצרה תדמית כזו. אולי טעינו כשהפכנו את זה לעניין ישראלי אחרי שראש הממשלה נתניהו הכיר בו כאזרח ישראלי וכמרגל ישראלי, במקום לדבר על זכויות אדם בארצות הברית, מה שאולי היה נותן תוצאה אחרת. אבל גם בזה אני מאוד מפקפק, נוכח הכעס האמריקני הגדול".
אריאל עדיין אינו יודע מה יהיו המגבלות המלאות שיוטלו על העיסוק בשחרור פולארד ביום שלאחר שחרורו. הוא אפילו אינו יודע אם יוכל לבקר אותו בארצות הברית. "אני מציע לכולנו, וקודם כול לעצמי, שלא לחגוג יותר מדי ולא להפוך את האירוע לפסטיבל גדול מדי. שלטונות ארצות הברית עדיין יכולים לפגוע בו ונצרכת מידת זהירות ואיפוק. יחד עם זה כל אחד בלב יגיד תפילה גדולה שזכינו לכך שאחינו יונתן השתחרר, ונחכה לראות מה בדיוק ההוראות".
שאלה נוספת שמעלה שחרורו של פולארד היא המידע שאולי צפוי להתגלות ביום שאחרי. האם יש בכירים ישראלים, בהווה או בעבר, שיש להם סיבה לחשוש מהרגע שבו יספר פולארד על מה שקרה אז, לפני שלושים שנה ויותר? אריאל משוכנע שאין חשש כזה. "אני חושב שהמידע כולו נחשף בעקבות ההבנות בין ישראל לארצות הברית לאחר מעצרו של יונתן. בסך הכול ניתן להעריך שגם ארצות הברית מרגלת בישראל. אני מקווה מאוד שאף אחד לא ייפגע ואני לא מזהה מישהו שעלול להיפגע משחרורו".
מי שאולי נמצא ברמה מסוימת של מתח לקראת השחרור, הוא האדם שנחשב למפעילו של פולארד, בכיר המוסד והשר לשעבר רפי איתן. איתן עצמו כתב במרוצת השנים לנשיא ארצות הברית כמה מכתבי בקשה אישיים לשחרור של פולארד. במכתבו האחרון, לאחר בחירת אובמה לקדנציה השנייה, כתב: "ממרומי גילי אני צופה במצבו של ג'ונתן פולארד הנמצא במאסר זה 27 שנים וליבי מתמלא חמלה וכעס.
בימים אלה, מיד לאחר הבחירות בארצות הברית, אני מבקש, כבוד הנשיא, במילים הנרגשות ביותר מעומק ליבי, כי תיזום מחווה ותחון את האיש". היום, ימים אחדים לפני השחרור המיוחל, הוא מעדיף שלא לדבר. "עד שהוא לא בבית, אני לא מדבר. לעת הזאת המשכיל יידום", הוא אומר נחרצות, וכשהוא נשאל אם במילה 'בית' כוונתו לישראל או שמא לבית בארצות הברית, פער שיכול להימשך כחמש שנים, הוא משיב: "אני אחליט...".
נראה שגם איתן, כמו רבים אחרים הממתינים בדריכות שקטה, יסכים להמלצת השר אריאל: "כעת נסתכל קדימה, נראה את הטוב ונברך את הקב"ה ואת משפחת פולארד על העמידה הגאה והחזקה שלהם".