הכרסום במעמדו של כיסוי הראש לנשים דתיות נשואות עבר מן ההתרחשות החברתית אל הדיון הפומבי, לאחר שכתבה בעיתון הציפה את הנושא, והפכה אותו לידיעה השייכת לחדשות המיגזר.
צירוף התופעות הבודדות לכלל תנועה ולזרם, הוא כשלעצמו אחד הדברים המוטלים בספק בימים אלו. אחת השאלות העומדת לדיון ציבורי היא השאלה האם אכן אנו צופים מזה זמן בתהליך הנוגע ל'הלכת כיסוי הראש' או שמא יש בפנינו אוסף של מקרים ותקריות, של תירוצים ואילוצים ושל טענות מגוונות שאין ביניהן קשר. הלא היו נשים נשואות שלא כיסו את שערן גם לפני דור ושניים.
להבנתי נושא כיסוי הראש ואי כיסויו משקף תהליכי עומק שרוחשים בציבור הדתי לאומי ובכלל. ברצוני להצביע על כמה היבטים אופיינים לנושא זה, אשר מהווים ייצוג של התהליכים הללו.
בראש ובראשונה, המהפכה השואפת לשיוויון בין כלל בני האדם שהובילה בין השאר גם למהפכה הפמיניסטית. את הפרספקטיבה החדשה הזו הביאה איתה הביקורת הפמיניסטית גם לשיח ההלכתי. התפיסה הפמיניסטית מתייחסת לכיסוי הראש כאפליה והזרה וכפריט שמסמן אותה כ"מכשול" לגברים ואולי אף כחפץ שיש להסוותו.
עניין נוסף שתורם את חלקו לפיחות הזוחל במעמד כיסוי הראש הוא החשיפה של הציבור לריבוי הקולות ההלכתיים יחד עם קוצר ההבנה של המנגנון ההלכתי. מי שפונה לברר מה עמדת ההלכה בעניין כיסוי ראש תוכל לקבל מיגוון תשובות שהמנעד שלהן רחב ביותר, למן "האישה הקמחית" שלא ראו קירות ביתה את שיער ראשה ועד פסיקתו הכמעט יחידאית של הרב משאש וכן של הרב הורוויץ בעל ה"יד הלוי" המתירים לנשים שלא לכסות את ראשן כיוון שכיום נשים מהלכות כך בשוק, או מטעם שלא לאורך כל הדורות ולא בכל תפוצות ישראל היה מקובל שנשים מכסות את ראשן.
כך יוצא שאף אנשים המחוייבים להלכה אינם מוצאים את ידיהם ואת רגליהם ואינם מסוגלים להכריע בין השיטות והדעות המרובות והמבקשת לדעת את ה"אמת ההלכתית" חשה שזו אינה בת השגה עבורה.
על כל אלה מתווספת גם הירידה במעמד הרבנים והתמוססות כוחם וסמכותם, כחלק מתהליך פוסטמודרני כללי ורחב.
מימד נוסף שמשפיע אף הוא בהכרעה בנושא כיסוי הראש הוא השינוי שחל בסוציולוגיה של העולם הדתי. בעבר השיוך הסוציולוגי היה מובחן היטב. אדם בחר בין השתייכות ל"דתיים" לבין השתיכות לחברה הכללית, החילונית. הבחירה הכתיבה את סל המצוות ופרטי ההלכה והמנהגים אותם קיים ובפרט ככל הנוגע לסממנים החיצוניים. כיום יש רצף של אפשרויות ומנעד רחב של גוונים ותת- גוונים.
כמעט אפשר לומר שניתן להיות דתי חברתית אבל חילוני מבחינה דתית ולהיפך, חילוני חברתית ודתי דתית. על כן, שינויים כאלה ואחרים והשלת מחויבויות עשויה להיות בלתי שפיטה ולא דרמטית. האדמה אינה רועדת כשמישהי מסירה את כיסוי ראשה. ריבוי הצירופים האינסופי גורם אף הוא לכך שכולם מבינים שהשיפוטיות אינה במקומה. המידרג שבו הסממנים החיצוניים קובעים התהפך, אנשים מחפשים את המהות.
ניתן לומר שכל התהליכים על המחירים שהם גוררים הם חשובים וטובים. בכולם יש היבטים מעוררי השתאות. החל מהניסיון ליישב בין ערכי מוסר ותורה, וכלה ביכולת להביא את האחרות והשונות לידי ביטוי, הצבת המהות במרכז ודחיקת העמדת הפנים וחוסר הכנות לצד.
כאמור, התהליכים הללו לא משפיעים רק על כיסוי ראש לנשים, ההתמודדות שבין מוסר והלכה מעוררת שאלות לא מועטות באשר לשאלות נוספות כמו זוגיות חד מינית, התרת שבעה נקיים במקרים ייחודיים, שאלת היחס לעובדים זרים או אף למחבלים. ההתמודדות אל מול ריבוי הקולות ההלכתיים הניב מודעות רוחנית וערנות רעיונית. אובדן הסמכות של רבנים יצר חובת לימוד עצמאית והטיל את האחריות על האדם הפרטי, פתח לכולם שערי תורה, והשינוי הסוציולוגי-דתי ככלל העמיד במרכז את האדם, והחזיר את המיקוד בדיונים עקרוניים מדיון בהלכה אל דיון במצווה. אחד הביטויים המעשיים של עניין זה הוא בדיון על קבלת מצוות בגיור ומהותה ותוכנה.
אולם בצד כל הגלים העמוקים הללו, מופיעים גם הטרמפיסטים והטרמפיסטיות למיניהם, אלו שהעולם הדתי שלהם הוא רופף סתם, מפני שהוא רופף. אלה שחולשה הכניעה אותם. אלה שהופכים את הקערה על פיה, שמשתמשים בסממנים החיצוניים כדי לתייג ולא מפני שחפצי מהות הם. במובן זה אין הבדל בין מי שמתייגת עצמה כדתיה על ידי חבישת כיסוי ראש לבין מי שחפצה להסיר את התיוג על ידי הסרתו של כיסוי הראש, בשני המקרים מדובר במי שדווקא מחשיבה את החיצוניות ולא את המהות.
עמדתי האישית בנוגע לכיסוי הראש והסרתו או הצרתו והקטנתו היא פשוטה, אני מצפה מנשים דתיות להפנים שההלכה אינה אמורה לשרת אותן ושעול מלכות שמים כשמו כן הוא- עול. מנקודת מוצא זו ניתן לנהל ברצינות את הדיון ההלכתי. מי שהדיון הזה אינו מטריד אותה והיא הסירה מעליה את כיסוי הראש תוך התעלמות מן השאלה ההלכתית, בעיני, ויתרה על ההשתתפות בדיון הערכי העמוק והמהותי.
הכותבת היא דיקאנית הסטודנטיות במכללת הרצוג