נועה ליטמן, אלמנתו של הרב יעקב ליטמן הי"ד ואמו של נתנאל ליטמן הי"ד, נסעה ביום שישי יחד עם בעלה וילדיהם לחגוג "שבת חתן" בישוב מיתר, יחד עם משפחת המחותנים לעתיד, ובדרך תקף המחבל.
בשיחה עם ערוץ 7 מתארת ליטמן את הרגעים הקשים, "יצאנו מקריית ארבע למיתר. אחרי שעברנו את בית חגי המשכנו ועברנו את המחצבה ושם בעיקול התחילו לירות עלינו. הרכב עמד בצד אבל המחבל קפץ לאמצע הכביש והוא ירה עלינו מקדימה. כדור ראשון פגע בבעלי, ביעקב, והנהג היה נתנאל ודביר הבן השני צעק לנתנאל, 'תציל את אבא תציל את אבא' ואני כבר הבנתי שאם יעקב לא צועק ולא כלום אז הוא כבר לא חי".
"בינתיים נתנאל המשיך להזעיק עזרה ודיבר בטלפון, היה רעש חזק והוא פתח טיפה את הדלת והמחבל ירה בו והוא התמוטט. דביר היחידי שנשאר עם הטלפון והוא העביר דיווח חד וממש ברור למוקד, איפה אנחנו ומה קורה ושיש שני הרוגים".
"באותו זמן גם הגיע אמבולנס של הסהר האדום והם עברו מולנו ואמרו תתקשרו ל-101 והמשיכו לנסוע. הסהר האדום אפילו לא ירד מהרכב, דביר אמר להם, 'בואו יש לי כאן פצועים', אז הם אמרו לו באנגלית תתקשר למוקד 101 והמשיכו לנסוע".
"תוך כדי שדביר העביר דיווח למוקד המחבל פתח את הדלת האחורית, הבנות שלי ישבו שם אחת הבנות כנראה הרימה את הראש וצעקה 'לא לא לא' ואז או שנגמרה לו המחסנית או שהיה לו מעצור והוא ברח".
"כולנו נשכבנו על הרצפה כי מיד כשהתחיל הירי נתנאל צרח 'כולם על הרצפה' ושכבתי על הרצפה וצעקתי לכולם 'תדברו איתי' ואז הבנתי מי חי ומי מת".
"אחר כך הרמתי את הראש וראיתי את דביר עם דם, שאלתי אותו איפה הוא נפגע והוא אמר לי שברגל. שאלתי את כל הבנות 'מה קורה איתכן?' וכל אחת אמרה לי מה כואב לה. ואחר כך הגיעו אמבולנסים".
"מוריה צעקה 'אבא, אבא, נתנאל' וגם כשהגענו לבית החולים היא צעקה, 'איפה אבא? למה לא מביאים את אבא ואת נתנאל? פינו אותנו לסורוקה בשני אמבולנסים, עשו לנו בדיקות ואחר כך הכניסו אותנו לחדר אחד כולם ביחד, ואז בישרנו לבנות".