גל ההגירה הזה מתרחש בממדים כאלה למרות הספינות שטובעות על יושביהן בלב ים; למרות המחיר היקר בנפשות הילדים הקטנים; למרות הצורך להיטלטל אִתם ולישון בקור האירופי בצדי הדרכים; למרות מחסומים שמציבות המדינות השונות; למרות הספק הגדול אם תהיה מדינה שתסכים לקבל אותך.
סביר להניח שאם היו ניצבים לפני המהגרים הללו תנאי הגירה מסודרים הם היו מהגרים במספרים כפולים ומכופלים.
צריך לדון על כך גם מצד האינטרסים של הפלשתינים. לא אלה המתלהמים, אלא אלה שרוצים לחיות בשקט ומפחדים שהבן שלהם ייהפך בעל כורחם שהיד או אסיר ביטחוני במקום מהנדס או רופא. זה אינטרס משותף של מי שמחפש שקט ושלום
כל הנתונים הללו יכולים להיות קצה חוט של פתרון למשבר הישראלי-פלשתיני. על פי ההצהרה של נשיא ארה"ב הסיכוי לשתי מדינות הוא לא ריאלי כעת. קצב הגידול של ההתיישבות היהודית ביו"ש מחליש יותר ויותר את הסיכוי לשתי מדינות. הקביעה של אובמה כי ישראל צריכה לחזור לגבולות 67' מכלילה את כל השכונות המזרחיות של ירושלים בהסדר ולא מאפשרת לשום מנהיג ערבי ללכת על פחות מזה.
הקביעה הזאת סותמת את הגולל על רעיון שתי המדינות כי אין שום ראש ממשלה בישראל שיוכל לפנות 700 אלף אזרחים ישראלים ולשכן אותם מחדש. הציבור בישראל כבר לא קונה את אשליות השלום אחרי ההתפכחות מאוסלו. במיוחד לנוכח ההבנה כי מיד אחרי פינוי ישראלי יקום ביו"ש שלטון חמאס שיתחיל לאסוף טילים, לחפור מנהרות ולאיים על ביטחוננו כמו שקורה בעזה.
גם חלק לא מבוטל מהוגי הדעות של השמאל כבר הבינו שהסיפור של שתי מדינות לשני עמים התנפץ. אבל חשוב שנשים לב שגם החלום על מדינה אחת דו-לאומית מתפוגג והולך בימים אלו מול עיני כולנו. הסכינאות של הנוער הפלשתיני, השותפות הפעילה של חלק מערביי ישראל, ההזדהות של מנהיגי הערבים עם השהידים, החינוך לטרור מגן החובה במערכות החינוך הפלשתינית, קריאת כיכרות ובתי ספר על שם מתאבדים בידי אבו מאזן, ההטפה מתמשכת בכלי התקשורת הפלשתינים – כל אלה הביאו את הסיכוי לדו-קיום אל קצו.
האם נותרנו עם שוקת שבורה? הלנצח תאכל חרב? אין לנו בררה אלא לדון בפתרון השלישי והוא עידוד ההגירה המוסלמית גם מישראל. מחקרים שנערכים בקרב בני הנוער הפלשתינים מראים כי עשרות אחוזים מהם מחפשים דרך להגר מפה.
צריך להקים בישראל משרד הגירה. הוא יקים צוותים שיבדקו כיצד תשפיע הגירת הערבים מישראל על מחיר הדיור. איך היא תשפיע על הביטחון האישי, על החברה, על הכלכלה, על תשלומי הביטוח הלאומי, על הפשיעה. צריך לבדוק כמה זה יעלה, כמה זמן זה ייקח, כמה עולות החלופות האחרות: כמה מיליארדים עלתה לנו ההתנתקות, כמה עלתה גדר ההפרדה, כמה דמים עלה לנו הסיפור של אוסלו. אולי אפשר לפתור את הבעיה בפחות כסף ובפחות דמים.
צריך לדון על כך גם מצד האינטרסים של הפלשתינים. לא אלה המתלהמים, אלא אלה שרוצים לחיות בשקט ומפחדים שהבן שלהם ייהפך בעל כורחם שהיד או אסיר ביטחוני במקום מהנדס או רופא. זה אינטרס משותף של מי שמחפש שקט ושלום. זה הפוך מהאינטרס של מנהיגי הערבים שמתפרנסים מהמלחמות. הם בוודאי יאיימו, אבל הניסיון רב-השנים מלמד שהאיום הזה כבר לא עובד. גזרי דין מוות של הפלשתינים לא מוצאים לפועל מעבר לים.
חלק מהשמאל בוודאי יזעק זעקות שבר. הם יזעקו מתוך הבתים שלהם שיושבים בחלקם על אדמות ערבים שבן גוריון גירש ב-48'. הם יגידו שלא מוסרי לפנות ערבים, מוסרי רק לפנות יהודים. אסור להתחשב בהם.
ניסינו כבר את הדרך לשבת יחד עם הערבים. שילמנו מחיר כבד באדמה. שילמנו מחיר כבד בכלכלה. שילמנו בדמים של אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים. בסיני החרבנו עשרות יישובים פורחים והקמנו חממה של טרור עולמי. בעזה החרבנו יישובים וקיבלנו אלפי טילים. זה בדיוק מה שהשמאל מכין לנו אם נקנה שוב את האשליות על שתי מדינות שכנות שמסרבות להיות אויבות.
יש פתרון מימין. צריך להשקיע בו מחשבה וכסף וזמן לפחות כמו שהשקענו בהסכם אוסלו. ההסכם הזה יצליח כי כך אומר השכל הישר. הפתרון הזה יצליח כי אין לנו בררה אחרת. הפתרון הזה יצליח כי הוא תהליך הכרחי. תהליך שמציל חיים.
"אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לְנֶגֶד ה'"
פתרון ההגירה הוא הפתרון שהתורה חוזרת עליו כמה וכמה פעמים. פעם היא אומרת "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ" (שמות כג, לג) ופעם היא מזהירה לא לכרות עמם ברית - "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ" (שמות כג. שמות לד).
בספר במדבר התורה מזהירה ואומרת. "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ... וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ" (במדבר לג נא). בספר דברים נצטווינו כמה וכמה פעמים לכבוש את כל הארץ. "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" (דברים ד, א. ד, כב. ח, א. ט, ג. יא, ח. יא, כג. יא, לא. יט, א. לא, ג.). מצווה על הכלל ומצווה על הפרט לא למכור דירתו לנכרים. "הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם" (דברים ז, ב).
ניסנו במשך השנים להיות נחמדים וליישר קו. השמאל הישראלי פסק שלא מוסרי לדבר על עידוד הגירה של ערבים, ונכנענו לו. היו פוליטיקאים שהגדילו ואמרו כי עידוד הגירה של ערבים הוא "עיוות מוסרי". אבל האמת היא ש"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ", כידוע, "וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם". מתברר באיחור שכל הפתרונות האחרים כשלו. אנחנו צריכים בעוז ובענווה לקבל את דברי ה' ולא את המוסריות המפוקפקת שלא הוכיחה את עצמה.
התחברתם? הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",
מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן