אליהו יוסף ממקימי הועד למען פולארד, ומי ששבת רעב 150 יום למענו, ניסה במהלך השנים לפגוש סנאטורים בארה"ב ולשכנע אותם שהייתה כאן פאשלה ישראלית, כלשונו.
"בזמנו אחרי שביתת הרעב שעשיתי בשנת אלפיים, נסעתי לוושינגטון להיפגש עם סנטורים ואנשי קונגרס, כדי לגייס תמיכה לשחרורו. מי שזוכר, הסנטור ליברמן התנגד לשחרור, למרות שביל קלינטון הנשיא רצה לשחרר את פולארד, ההתנגדות של ליברמן ושל הסי אי איי, גרמו לקלינטון לחזור בו".
לדבריו מדינת ישראל מעולם לא הסכימה לקחת אחריות על הפאשלה, "במהלך כל השנים ניסיתי לשכנע גורמים בארה"ב, שמדינת ישראל עודדה את פולארד להמשיך להעביר מידע, כי הם חשבו שהמידע משדרג את המודיעין שלנו על ההכנות של מדינות ערב. בזכות המידע של פולארד קיבלנו את מסכות הגז במלחמת המפרץ. ארה"ב הפרה את הסכם ההבנות עם ישראל, לפיו מידע מודיעיני חיוני עובר לישראל בצורה חלקה, המידע הזה על נשק כימי לא עבר, בין השאר בגלל הקצר שהיה בין ממשלת שמיר ובוש האב. אני נפגשתי עם הסנאטור ליברמן ואמרתי לו שהייתה בעצם אי הבנה, ומה שהניע את פולארד, זה שהוא הרגיש שמסתירים מידע מישראל".
יוסף סבור שמדינת ישראל הייתה צריכה לקחת אחריות בפרשת פולארד, "הייתה כאן פאשלה של שני גורמים, לא רק של פולארד. היו שניסו להציג את פולארד כאופורטוניסט שעשה את זה בשביל כסף. היה איזה רב אמריקאי ששלח לו מכתב ושאל אותו איך אתה מבאיש את ריחנו, פולארד ענה לו, מה הייתי אמור לעשות. פולארד באמת חשב שהולכים להשמיד את בני עמו בגז. הוא לא חיפש כסף, המניעים שלו היו טהורים, ואם זה היה מספיק מודגש, הוא לא היה יושב כל כך הרבה שנים בכלא".
וכעת אחרי שנים של הפגנות ושביתות רעב יוסף אליהו מאושר, "זה חושך ארוך שמסתיים, תקופה קשה שפגעה בו, בבריאותו ובמשפחתו, אני מאחל לו שיהיו לו שנים טובות רבות, ושיוכל לבנות מחדש את חייו".