נפאל, הודו וארצות דרום אמריקה הן היעדים המבוקשים ביותר בקרב דורשי החופש פושטי המדים.
בשנים האחרונות נכנס יעד חדש לזירה, יעד שמבקש להוריד את ג'מייקה אל מתחת לאפס. לא מדובר על טנזניה וגם לא על תורכיה ששוב ושוב חוזרת; מדובר, תאמינו או לא, על אתיופיה.
מתברר שבשנים האחרונות המדינה הנחשלת שנעדרה עד כה מהרצאות מדריכי הטרקים של 'למטייל', תופסת יותר יותר פופולריות בקרב משוחררי צה"ל. הנופים, האווירה, הקהילה היהודית ושמורות הטבע נעדרות המטיילים הפכו את אתיופיה לטרנד חדשני ובחלקה גם ליעד לאמיצים בלבד.
נועה "עשינו טרק של כמה ימים בבאלה. זו סוואנה עצומה, אשכרה להיות על הסט של 'מלך האריות' עם כמות בעלי החיים שרואים שם
כשנעה חדד השתחררה מצה"ל היא תכננה טרקים במקומות הנחשבים נועזים כמו מונגוליה, אך כשחברה שלה הציעה לה מסע באתיופיה, היא פשוט לא יכלה לסרב. "זה היה נראה לי מגניב לטוס לשם ובעיקר מאוד לא סטנדרטי", היא מספרת. "אני גדלתי בראשון לציון ולצערי יצא שבילדותי לא גדלתי לצד בני העדה האתיופית. פשוט לא היו אתי בבית הספר. את העדה הכרתי רק בצבא, כששירַתי כמורה חיילת. אהבתי מאוד את החניכים ואת המדריכים מהעדה. האוכל, התרבות, הריקודים, כל העולם הזה נראה לי מאוד יפה ומיוחד. כשחברה שלי הציעה גם לטוס לאתיופיה חשבתי שזה יכול להיות מגניב לגמרי".
שלושה שבועות טיילה נועה באתיופיה הקסומה. "זו ארץ לא נודעת", היא מתארת אותה. "יש פער עצום בין החיים באתיופיה לחיים בישראל. היא אמנם קרובה יחסית מבחינה גיאוגרפית אבל היא כל כך שונה, זה לא משהו שאנחנו מכירים בחיים המערביים שלנו. בניגוד למזרח ולדרום אמריקה שלגביהם יש לך הרבה עם מי להתייעץ, לגבי טיול באתיופיה כמעט ואין. כשסיפרתי ב'למטייל' שאני טסה לאתיופיה הסתכלו עליי כאילו אני משוגעת".
בדומה לשאר יבשת אפריקה, גם אתיופיה מלאה נופים עוצרי נשימה, הרים נושקי שחקים וסוואנות מסוכנות. "עשינו טרק של כמה ימים בבאלה", נזכרת נועה. "זו סוואנה עצומה, אשכרה להיות על הסט של 'מלך האריות' עם כמות בעלי החיים שרואים שם. זה שטח עצום ויפה ואת חלקו עשינו על טוסטוס. לצערי התייבשתי בטרק הזה ונאלצתי לעבור את חלקו על גב של סוס מקומי". בניגוד למזרח, בטרקים באתיופיה אין בתי הארחה (גסט האוס) בצדי הדרכים. "מאוד קל לישון אצל מקומיים, הם זקוקים לכסף ואתה זקוק לקורת גג. הבית עשוי בוץ, ישנה מבואה גדולה שבה אוכלים על הרצפה, עם גינוני כבוד כמו למשל שהאבא אוכל ראשון. המיטות נמצאות בחדר אחד, כולם ישנים יחד".
הטיסה לאתיופיה היא עניין של כארבע שעות וחצי טיסה ועולה כ-400 דולר, נדרשים לא מעט חיסונים מקדימים נגד מלריה ונגד כל מה שלא תרצו, 50 דולר לוויזה ואתם שם.
שירן: "עבדנו בבית הכנסת בגונדר ובבית הספר היהודי. לימדנו תורה, יהדות, הלכה ועברית. חיזקנו את הקהילה, גם מבחינת הזהות, גם דתית, וגם עצם המחשבה שבאים לבקר אותם מישראל מאוד מחזקת אותם
שירן: "עבדנו בבית הכנסת בגונדר ובבית הספר היהודי. לימדנו תורה, יהדות, הלכה ועברית. חיזקנו את הקהילה, גם מבחינת הזהות, גם דתית, וגם עצם המחשבה שבאים לבקר אותם מישראל מאוד מחזקת אותם
"על אכילת קרטון"
שירן עמוסי וחברו שחר בן חיים, גם הם בניגוד לחבריהם, בחרו את אתיופיה כיעד לטיול לאחר השחרור מצה"ל, ואת העוני שראו שם הם מתקשים לשכוח. "היינו בעיר גונדר ורצינו להגיע ל'טיסאבאי' שאלו מפלי הנילוס האתיופי, אזור מאוד יפה", מספר שירן. "הלכנו בבוקר לפיאצה - אזור המלונות, שזה לכאורה המקום הכי עשיר, עם מלונות וחנויות ועוד, וראינו פשוט שטיח עצום של אנשים שישנים על הרצפה. אלפי אנשים ישנו שם כי אין להם בית. זו תופעה מטורפת. ילדים קטנים, זקנים, הכול. באים אליך ילדים ואומרים 'אני אהיה דוקטור, רק חסר לי קצת כסף, תוכל לתת לי?'" את מראות העוני של גונדר ראתה נועה באדיס אבבה הבירה. "זה מאוד לא נעים, הכול ישר בפּנים. הכול מלא הומלסים, כולם מבקשים כסף, אי אפשר לברוח מזה והמראה הזה לא פשוט".
שירן, מה גרם לך לטוס דווקא לאתיופיה?
"רציתי מאוד להכיר את המקום ואת הקהילה בגונדר כי התנדבתי הרבה עם קהילות אתיופיות בארץ בשבתות ובחגים, יחד עם שחר. רצינו להכיר את החיים באתיופיה והחלטנו לטוס. ואם כבר טסים אז שיהיה למקום משמעותי גם לחיים כאן בישראל".
רבים סבורים כי ליל הסדר הגדול בעולם מתקיים בכל שנה בקטמנדו שבנפאל, אך שירן מעיד שמדובר בטעות. את ליל הסדר הוא העביר עם הקהילה היהודית בגונדר, ומשתתפים בו מדי שנה 5,000–6,000 יהודים. "כולם יושבים צפופים מאוד על ספסלי מתכת ללא משענות. הכול מלא, אנשים על הרצפה, במעברים". שירן ושחר שסייעו בעריכת הסדר אכלו מצות מתוצרת מקומית, ואם חשבתם שמדובר על מצות בוטיק מפנקות, קבלו את ההגדרה של שירן למעדן: "אם למצות בישראל יש טעם של קרש, אז למצות באתיופיה של יש טעם קרטון". הקהילה מכינה בעצמה את המצות ומשגיח מישראל מוודא את כשרות המצות. "שבוע שלם הם אוכלים רק מצות. יש כאלה שאוכלים גם ירקות, אבל בגדול - אך ורק מצות", מעצים שירן את החוויה הקולינרית שעבר.
תימני דובר אמהרית?
אחרי המצות שירן יצא עם בטן מלאה לשטח: "תשמע, אתיופיה היא ארץ מדהימה. יצא לנו לטייל ב'סמין פארק' שזה הר יפה עם נופים מרהיבים, ואתה יכול לראות שם בעלי חיים שקיימים רק באתיופיה כמו קופי ה'צ'דילדה' ו'וואליה' שזו אנטילופה שיש רק שם. הוואליה היא ממש גאוות המקומיים".
אך לחוויה המיוחדת ביותר זכה דווקא בביקורו בקהילה היהודית. הקהילה שבתה את לבו, והוא בחר להתנדב בה כמה שבועות "עבדנו בבית הכנסת בגונדר ובבית הספר היהודי. לימדנו תורה, יהדות, הלכה ועברית. חיזקנו את הקהילה, גם מבחינת הזהות, גם דתית, וגם עצם המחשבה שבאים לבקר אותם מישראל מאוד מחזקת אותם. זה נהדר לראות נופים ותרבויות אבל הקהילה בגונדר היא האטרקציה השווה ביותר, האווירה שם מדהימה. הכנסת האורחים והקבלה שלהם מרשימות. הם מיד מאוד אוהבים אותך ורוצים ללמוד ממך. מעריכים שהגעת אליהם. זו חוויה שקשה לשכוח". גם הביקור של נועה חדד בקהילה היהודית הותיר בה רושם עז. "אני באה ממוצא מזרחי והרגשתי שם מאוד שייכת, מאוד הזדהיתי", היא מספרת. "המוזיקה, המנהגים, כל ההוויה. זה הזכיר לי את הבית של סבתא מתוניס. לא הייתי בתוניס אבל פתאום ראיתי את הסיפורים מתגשמים מול העיניים, הכנת הקפה בחוץ ועוד".
שירן הלך עם הטיול הזה כמה צעדים קדימה לחייו האישיים, ובעקבות התנדבותו עם קהילות העדה בארץ ובחו"ל למד את השפה האמהרית כמעט על בורייה. "למדתי מהאנשים שבאתי אִתם במגע, שאלתי, התעניינתי והייתי מסתובב עם מחברת ולומד מילים ומשפטים, או כמו שאומרים באמהרית 'מאבן על אבן, נבנה בית גדול'. היום אני יודע אמהרית. אני מעביר שיחות והרצאות באמהרית. אני מעריך שאני ברמה של 4 יחידות אם משווים לרמות של האנגלית. כשאני מדבר עם אתיופים בארץ באמהרית הם מאוד מופתעים מזה. בכל זאת, לא כל יום תימני מדבר אתם בשפתם".
ולדמן: "קורה הרבה שצעירים שיצאו לעשות טרקים באתיופיה אחרי הצבא נפגשו בקהילות היהודיות שם ובחרו להישאר. סיוע לקהילות מוסיף ממד ציוני, יהודי, חברתי משמעותי ומושך הרבה מאוד אנשים שלא רוצים סתם להיות זרוקים בגסט האוס"
אל קודש הקודשים
מידן וישינסקי שחזר לפני כחודש מאתיופיה מסכם טרקים עם נופים עוצרי נשימה אך גם עם עליות תלולות - עוצרות נשימה. "הטיול באתיופיה אינו קל", אומר מידן, "תנאי הלינה מאוד לא פשוטים, הטרק קשה יחסית בהרים הגבוהים גם החמצן דליל מעל 3,000 מטר. מסלול הטיול צריך להיות בנוי מתוך ניסיון להתאים אותך להתאקלמות ולבניית כושר ההליכה בהדרגה".
מידן ממליץ בעיקר על טרק ארוך ומשמעותי בהרי הסימיאן הנמצאים בצפון המדינה. "ההרים מתרוממים מעל הרמה האתיופית לגובה של 4,000 מטרים מעל פני הים, ומהווים בית גידול למינים ייחודיים של בעלי חיים וצמחים. למרות גובהם הרב לא יורד בהרים שלג והרמה הגבוהה נשארת ירוקה רוב הסתיו והחורף, מיקרו-אקלים שונה לחלוטין מרכסי הרים אחרים בעולם. בטרק עוברים באתרים ההיסטוריים החשובים של צפון אתיופיה, ובטרק מיוחד במינו החוצה את רכס הרי הסימיאן ויורד לכפרים הנמוכים של הפארק – מגיעים למקומות שבהם הזמן עמד מלכת, אין חשמל או מים זורמים, שיטות החקלאות מתבססות על בעלי חיים והאנשים גרים בבקתות בוץ ועץ ייחודיות הנקראות 'טוקול'". אם תיאור הטרק עושה לכם חשק, מידן ישמח להדריך אתכם בטיול שלכם ומזמין לבקר בבלוג שלו "לגלות את העולם אחרת" כדי לקבל את כל המידע שתצטרכו.
מי שמכיר את התופעה החדשה של משוחררי צבא הפוקדים את אתיופיה הוא הרב מנחם ולדמן, שלא נגזים אם נאמר שהוא מהישראלים שביקרו באתיופיה הכי הרבה פעמים – יותר מ-50 פעמים! "קורה הרבה שצעירים שיצאו לעשות טרקים באתיופיה אחרי הצבא נפגשו בקהילות היהודיות שם ובחרו להישאר", מספר הרב ולדמן. "בקיץ האחרון שלוש קצינות בצה"ל ראו את הקהילות ורצו לתרום ולהישאר. הן ארגנו שם 'יום צה"ל' והיה מאוד מעצים. אנחנו בהחלט רואים עלייה במספר החבר'ה שבוחרים לטייל באתיופיה, המודעות גדלה בגלל הפייסבוק וחבר מביא חבר. יש הרבה מאוד שמסיימים צבא או שירות לאומי ומצטרפים. הסיוע לקהילות מוסיף ממד ציוני, יהודי, חברתי משמעותי ומושך הרבה מאוד אנשים שלא רוצים סתם להיות זרוקים בגסט האוס".
הרב ולדמן הוא למעשה הרב של קהילות אתיופיה שעוד נותרו במדינה וטרם עלו לישראל. הוא זיהה את רצונם של צעירים רבים לטוס לאתיופיה והחל במפעל שליחים לחיזוק הקהילות. "הקהילות באתיופיה כיום מאוד מאורגנות, יש מוסדות, מתחמים והכול. המתנדבים שאנחנו שולחים למעשה מחזקים את הקהילה ואת הקשר שלה עם ישראל. מדובר על צעירים אידיאליסטיים שטסים לשם במיוחד או מקדישים תקופה להתנדבות במסגרת הטיול של אחרי הצבא". הרב ולדמן אף כתב ספר בנושא יהודי אתיופיה והקהילות שם ובו רשמים ונתונים מחקריים ממסעותיו במדינה.
אתה מצליח להבין מה יש באתיופיה שמושך אליה יותר ויותר צעירים ישראלים?
"בהחלט, אתיופיה ארץ מאוד נעימה. אין שם הרבה תיירות וגם בילויים אין כל כך אבל היא ארץ מאוד מקבלת אורחים ואוהבת יהודים. קל לשמור שם כשרות כי לנוצרים המקומיים יש 200 ימי צום שבהם הם אוכלים כמו טבעונים ולימים אלה יש כלים ייחודיים, כך שאפשר לבקש מהם לבשל בכלים של הצום. הם כבר יודעים במה מדובר, הם מכירים את הכשרות של היהודים. בנוסף, בגונדר יש מלון כשר בשם 'למרגר'. מעבר לכך, זו מדינה יפהפייה עם תרבות עשירה ומעניינת".
הרב ולדמן מציין שלאתיופים הנוצרים חיבה רבה ליהודים, ולא זו בלבד אלא שהנצרות האתיופית היא הענף הנוצרי הקרוב והדומה ביותר ליהדות. "יש להם תרבות ושורשים יהודיים רבים במובנים מאוד מיוחדים", הוא מסביר. "הם מאמינים שהם היו יהודים עד המאה הרביעית לספירה והאמת היא שיש להם המון מנהגים שאתה רואה בהם משקעים של יהדות. למשל, העם האתיופי עושה ברית מילה, יש שמירת שבת מסוימת, בית התפילה מחלוק ל'קודש' ו'קודש קודשים' ובקודש הקודשים יש ארון קודש - הם מאמינים שבנו של שלמה המלך שנולד ממלכת שבא לקח את הארון מבית המקדש לאתיופיה. בנוסף, שמות הימים שלהם מאוד דומה לשמות בעברית ובארמית, ובניגוד לנצרות היום הקדוש להם הוא דווקא שבת. את יום שישי אגב, הם מכנים 'ערב', כלומר 'ערב שבת'. באתיופיה יש ממש שימור של מנהגים תנ"כיים, אתה רואה את ל"ט אבות מלאכה ממש מול העיניים".
כל מי שהיה ממליץ, כל מי שביקר את הקהילות היהודיות חזר עם חוויה בלתי נשכחת ואי אפשר להתעלם מהתמונות המרהיבות שאתיופיה יודעת לספק. כך שבניגוד לעבר, למזרח הרחוק בהחלט יש מה לדאוג - אתיופיה נכנסה למסלול של הישראלים. בחוץ ואולי גם בפנים.
התחברתם? הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",
מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן