הוא רוצה לכבוש, לספח ולשלוט בכל מרחבי ארץ הקודש, אבל במשך כמעט חמישים שנה, מאז שנת תשכ"ז, עוד לא הצליח להגיע למסקנה מה הוא בעצם מתכנן לעשות עם מיליוני הערבים שנמצאים כאן, ובינתיים לא הולכים לשום מקום אחר.
הוא זועם על כל דרשן מוסלמי שמצטט ציטוטים אנטישמיים מהחדית', ודורש מהמדינה להעמיד אותו לדין, אבל יוצא להפגין בשם חופש הדת נגד כל חקירה של רב בגין פסקי הלכה חריגים ומוזרים.
שמעון כהן עם "השמאלני". מתוך מגזין ערוץ 7>>>
הוא מאוהב בחופש הפולחן, ודורש לאפשר ליהודים תפילה חופשית על הר הבית, אבל במקביל דורש במפגיע שכל רחבת הכותל תתנהל כמו בית כנסת אורתודוקסי-חרדי על כל פרטיו ודקדוקיו.
ביום השנה לשר המנוח רחבעם זאבי הי"ד הוא מתרגז מדוע לא מדברים על מורשת הטרנספר אותה הוא הנחיל. ביום השנה לראש הממשלה המנוח יצחק רבין הוא מתרגז למה כל היום מדברים על מורשת רבין ועל אוסלו. "אי אפשר לעשות טקסים ממלכתיים?"
הוא יודע לצטט ולהסביר בעל פה, מתוך שינה, כמה זה איום ונורא שמחזיקים שלושה צעירים יהודים במעצר מנהלי, ועד כמה מדובר בצעד בלתי דמוקרטי שמתאים למדינות חשוכות, אבל אין לו שמץ של מושג, אפילו לא בערך, כמה ערבים מחזיקה ישראל במעצר מנהלי (רמז: בכל רגע נתון יותר מפי מאה).
הוא טוען שהתקשורת שמאלנית, מיילל על רזי ועל רינו, ומספר כמה נוראית התוכנית של אריה גולן, אבל בחיים לא הוציא מכיסו כמה שקלים לקנות מקור ראשון, ולא הקדיש שעה כדי להקשיב לקלמן ליבסקינד בגלי ישראל, סתם ככה, על הדרך.
ביום השנה לשר המנוח רחבעם זאבי הי"ד הוא מתרגז מדוע לא מדברים על מורשת הטרנספר אותה הוא הנחיל. ביום השנה לראש הממשלה המנוח יצחק רבין הוא מתרגז למה כל היום מדברים על מורשת רבין ועל אוסלו. "אי אפשר לעשות טקסים ממלכתיים?"
הוא זועם בכל פעם שעוצרים מארגני הפגנות ימין, דורש לחקור את הדברים וקורא "מדינת משטרה". כשעוצרים את מארגני ההפגנות נגד מתווה הגז הוא מחייך מתחת לשפמו ושמח שגם הפעם עשתה המשטרה כראוי את עבודתה.
הוא חרד חרדה עמוקה לזכויותיהן של הנשים הפלסטיניות, הנשים הבדואיות, ובכלל לזכויותיה של כל אישה ערבייה, אבל מתקשה להבין מדוע נשים יהודיות מתקוממות כל כך נגד קווי המהדרין ורוצות גם הן נציגות בכנסת ובממשלה.
הוא מזדרז תמיד להדגיש כמה שונא ישמעאל ליצחק ועשיו ליעקב, אבל מתגאה כל פעם מחדש בשיתוף הפעולה המתהדק בין ישובו לכפר הסמוך, המתבטא בעיקר בהעסקת פועלים ומתקן טיהור משותף לביוב.
הוא לא סובל הכללות, ולא מבין איך בכלל אפשר לשים את בצלאל סמוטריץ' יחד עם בנצי גופשטיין באותה סירה, אבל בעצמו מתקשה קצת בהבנת השמאל הישראלי על חלקיו השונים, ולא ממש יודע מה בעצם ההבדל בין יאיר לפיד לפרופ' יוסי יונה.
הוא ממרר קדנציה שלמה על חוסר המעש של בנימין נתניהו, הדרך השלומיאלית שבה הוא מנהיג את המדינה והצורה שבה מנע כל התפתחות של יורשים במחנה הלאומי. ואז, רגע לפני הבחירות הוא זועם על התקשורת שאומרת על נתניהו כמעט אותם דבריםהוא יודע מה זה סורי, מבין מיהו עיראקי, ותמיד יזכור שנאצר היה מצרי, אבל דבר אחד הוא לא מצליח להבין, איך זה שפתאום נוצר כאן, מתחת לאפנו ממש, עם פלסטיני.
הוא לועג על סצנת הפנויים-פנויות במחאת האוהלים בלב תל אביב בקיץ 2011. את אשתו הוא הכיר בעיר האוהלים בגן הוורדים בירושלים בשנת 1995.
הוא ממרר קדנציה שלמה על חוסר המעש של בנימין נתניהו, הדרך השלומיאלית שבה הוא מנהיג את המדינה והצורה שבה מנע כל התפתחות של יורשים במחנה הלאומי. ואז, רגע לפני הבחירות הוא זועם על התקשורת שאומרת על נתניהו כמעט אותם דברים.
הוא שירת שנה וארבעה חודשים במסגרת מסלול ה"הסדר", אחיו שירת תשעה חודשים במסגרת "הסדר מרכז", ואחיו פעם ביקר בצה"ל לשבוע במסגרת שלב ב'. לתל-אביבים הוא יטיף מה פתאום הם משתמטים ומשרתים בממר"ם במקום ביחידות הקרביות ביותר.
הוא משוכנע שהטרור באירופה והטרור בישראל באים ממש מאותו מקור ומשקפים את אותו הלך רוח, אבל כשמתרחש פיגוע מחוץ לגבולות המדינה, במדינה אירופית, הוא לא מצליח לגייס אפילו טיפה של תחושת שותפות גורל, ומסתפק במנה גדושה של אירוניה ושמחה לאיד.
הוא לא מבין למה תמיד מאשימים את הימין בהסתה, ולמה השמאל תמיד יוצא מזה נקי, ואז ניגש למחשב לכתוב עוד טוקבק מתלהם ומאחל שבע מיתות משונות לעוד פוליטיקאי או פובליציסט שהעז להגיד משהו שטיפה לא מוצא חן בעיניו.
הוא לא מבין למה זה מעניין מישהו שהמפכ"ל המיועד היה מתנחל עד לפני שנתיים, הרי הוא בכלל גר בגבעת שמואל, אבל יודע לצטט לכם, בדיוק של מילה במילה, את עצומת השמאל עליה חתמה לפני 17 שנה אשתו של קצין פלוני או אחיו של אלוף אלמוני.
הוא משוכנע שאת כל מערכת המשפט כבר היה צריך להחליף מזמן, ועל בית המשפט צריך היה לעלות עם D9, אבל ממשיך לחגוג כל ניצחון משפטי ימני קטן בבית המשפט לעניינים מקומיים במוצא תחתית, כאילו היה תעודת הכשר למפעל ההתנחלויות מפי הגבורה ממש.
הוא יודע להסביר לכם היטב למה ומדוע לשמאל הקיצוני אין טיפת חוש הומור עצמי, אבל ממש לא כדאי לכם לספר לידו בדיחה על ימניים או מתנחלים, זה יהיה הסוף המר של חברותכם ארוכת השנים.
---
מתוך מגזין ערוץ 7