נולדנו יחד לפני 40 שנה. כל הזמן הסתובבנו יחדיו אך ללא מילה בינינו.
ידעתי שהוא נוכח לידי והוא נמצא שם בשבילי אך מעולם לא דיברתי אתו. בשלב מסוים בחיי הוא החליט שהוא רוצה לפתוח איתי בשיחה, כמובן שהתנגדתי. הוא לחץ מאוד ולא הפסיק לנדנד, הרי אתה ואני ידידים מאז שנולדנו אז מדוע אתה כל כך מסתייג ממני. לא הקשבתי לו. החלטתי שהנדנוד שלו בלתי נסבל ועשיתי מעשה,
החלטתי לנתק אתו כל קשר. כמובן שלא הודעתי לו. עברתי למקום רחוק. ממש ארץ אחרת. זהו, נחייה בצורות שונות והוא סוף כל סוף יניח לי, כך הוא יפסיק לנדנד לי. בתחילה הוא עוד ניסה ליצור איתי קשר ולפגוש אותי, אך אט אט הוא הבין את מקומו והבין שהוא אינו רצוי. הוא סבל שם, היה מדוכא. חש את השנאה שלי אליו וחוסר הרצון שלי לפגוש אותו. הוא חי בקושי ודאג רק לנצרך לקיומו. לי לא היה אכפת, השגתי את מבוקשי-הוא כמעט והפסיק לקרוא לי ולנדנד לי. מידי פעם עלתה חברותנו בזיכרוני אך מהר מאוד השכחתי זאת בעשייה אידיאלית וברוכה.
אחר מספר שנים, ב"ה מצאתי את אהובת ליבי במקום שהייתי. היא קצת הזכירה לי את החברות הישנה שלי אך מהר מאוד סילקתיה מזיכרוני. נולדו לנו 3 ילדים מקסימים ויפיפיים. הכל היה בסדר, גידלנו אותם במקום איכותי, החברים היו נפלאים, המסגרות מעולות. היגיעה המכה שלה לא פיללתי. היגיעה שמועה לאוזני שבני היקר נפגש מידי פעם עם ידידי ואפילו נאמר לי שהם נהיו חברים. הדבר חרה לי מאוד. לא רק שנהיו חברים, יתרה מזאת, מדוע בני מחמד נפשי לא שיתף אותי כהוא זה בחברותו החדשה. בני משתף אותי במשחקיו, במה שקורה לו עם חברים ובבית הספר אז מדוע את הקשר הזה הוא מסתיר ממני???
יש בנו, בגופנו חלקים שנולדו אתנו אך החלטנו ביום מן הימים כשהם הציקו לנו ביותר להתנתק מהם. החלנו לפתח מולם יחס של ריחוק, חוסר קשר ולפעמים אף תיעוב וטומאה. לפעמים אף לא אמרנו לעצמנו שאנו חשים אליו כך. בכל מקרה שמנו אותם כמשהו זר לחיינו ,לא כחלק מאתנו (מיוחס לרוב לצד הנשי) ואם כחלק מאתנו אז חלק שצריך להילחם בו (מיוחס לרוב לצד הגברי) וכשנאפשר לו אחר החתונה קצת להתקרב –הוא יהווה הרבה פעמים חלק שהשתיקה ולפעמים הבושה שייכת לו.
הס מלדבר עליו אפילו בצורה הכי אינטימית (עם אשתי, בעלי) הס מלטפח אותו, לשדרג אותו ופשוט לאהוב אותו. הן בהיבט הממשי, הפיזי והן בהיבט הנפשי. כמה זוגות סוחבים איתם קשיים, כאבים, דימוי עצמי נמוך והרגשות טומאה וודאי חוסר קשר לקדושה ועוד כהנה וכהנה.
זכורני כשהיגיעה לקליניקה מישהי אחר שלוש שנות נישואין שסובלת עם בעלה. כל פעם מנסה להתרחק ממנו, אפילו לא חיבוק וכדומה. במיוחד לעת ערב, שהיא חשה לפתע בהתלהבות שאינה הולמת אותו. איך הטומאה הזו קשורה לקדושה (אלו המילים שלה)? איפה נעלם הבחור ירא השמיים שהלך לתפילת ערבית?
לאחר מכן-כשילדינו גדלים אנו שואלים את עצמנו-מדוע הם אינם מדברים אתנו על הנושאים הללו?
מדוע הם מתייחסים כך לעצמם? ומדוע אני צריך לממן את המפגשים שלהם עם כותב המאמר?
אנו הולכים למיטב המרצים על הורות אך שוכחים דבר אחד קטן-איך אנו בעצמנו מתייחסים לגופנו???
ונחזור לעצמנו-כי שם הכל מתחיל -היגיע הזמן להזמין את ידידנו לפגישה פתוחה ואמיתית.
איך עושים את זה? ... במאמר הבא
שי אלדד - פסיכותרפיסט גופנפש ומטפל זוגי, שביל אל הלב-המרכז הייחודי לחיי אינטימיות בריאים